מאת: עו"ד אילן שרקון
הממשלה המכהנת כיום עושה רבות לקידום הנדל”ן, האנרגיה, התשתיות והמים במדינה. יחד עם זאת, יש נושאים נוספים המצריכים חיזוק ועידוד של הממשלה במטרה להביא לשינוי החברתי המיוחל. הצדק החברתי, השוויון ו”מלחמת המעמדות” תפסו מקום בלב הקונצנזוס החברתי ובשיח היומיומי של החברה הישראלית. אולם, עד כה לא נעשה כל שינוי משמעותי אשר יכול להשפיע על יוקר המחייה של תושבי המדינה.
צמצום הפערים החברתיים, צדק חלוקתי וחיזוק זכויות התושבים יכולים לבוא גם לידי ביטוי במספר תחומים שונים בתחום הנדל”ן. בתחום התכנון לדוגמה, הממשלה צריכה לתת משקל גדול יותר לשיקולים חברתיים במסגרת תכנון וביצוע של פרויקטי נדל”ן ותשתיות. יש צורך אקוטי שכל תכנון שהממשלה מוציאה לפועל יתחשב גם בצרכים של האוכלוסיות השונות בחברה, כאשר בסיס הרעיון הוא לצמצם את הפערים בין האוכלוסייה החזקה לאוכלוסיות החלשות בחברה הישראלית.
דוגמאות לכך ניתן לראות בכל הנוגע לקידום תכניות בנייה ותשתיות על-ידי ועדות התכנון השונות. הממשלה וועדות התכנון לא שוקלות מספיק שיקולים הנוגעים לחלוקת העושר בין השכבות בחברה ושמות דגש דווקא על שיקולים כלכליים, שמלכתחילה לא צריכים להוות כפרמטר לוועדה שמטרתה היא לתת מענה תכנוני ולא כלכלי. אולם, אם ועדות התכנון החליטו שהן אכן מתערבות בכדאיות הכלכלית של העסקה, אזי יש לתת עדיפות לאזורים חלשים שבהן האוכלוסייה זקוקה לעזרה.
דרושה חלוקה צודקת של זכויות בנייה
דוגמה ליישום שיקול זה, ניתן לראות בחלוקת זכויות בנייה. ועדות התכנון צריכות לתת עדיפות בחלוקת זכויות הבנייה לאזרחים הנמצאים במעמד סוציו-אקונומי נמוך. חלוקה צודקת של זכויות בנייה מתבטאת בכך שהשכונות החלשות מקבלות זכויות בנייה עודפות במטרה להאיץ יזמים להשקיע בשכונות אלו.
ברוב המקרים, הפרמטר של שיקום שכונה אינו מהווה, לצערי, שיקול בהחלטת ועדות התכנון באישור תכניות, והשיקול החברתי נזנח לטובת שיקולים תכנוניים כלכליים גרידא. מתן עדיפות לשכונות החלשות בחלוקת זכויות בנייה, כאמור לעיל, יכול להביא לשיפור איכות חייהם של תושבי אותן שכונות ושיפור מצבם הכלכלי. דוגמה נוספת לאי הכללת שיקולים חברתיים במיזמי בנייה הם הפרויקטים של התחדשות עירונית.
av5פרויקטים אלו קודמו ונבראו מלכתחילה על-ידי הממשלה על מנת לתת מענה לאזורים אשר הוגדרו כאזורי שיקום. אולם, השיקולים שעומדים כיום לנגד עיניהם של כל הנוגעים בדבר, הם לאו דווקא שיקולים של שיקום שכונות ו/או חיזוק אוכלוסיות מוחלשות. על מנת להביא למימוש המטרות אשר הוצבו בפרויקטים של התחדשות עירונית, על הממשלה להתוות דרכי פעולה ברורים בהתייחסותה לאזורים אלו ולא לאפשר ששיקולים יזמיים-כלכליים הם שיהוו משקל מכריע בקידום פרויקטים אלו.
על הממשלה להנחות ולהגדיר קריטריונים ברורים ומדויקים בכל הנוגע לפרויקטים של התחדשות עירונית ותב”עות הנוגעות לכך. הגישה המרכזית של הממשלה בפיתוח התשתיות בתחום התחבורה, צריכה להיות, בראש ובראשונה, נוחות ונגישות של תושבי הפריפריה לערים המרכזיות.
הכבדה על דרכי הגישה לערים המרכזיות מובילה לכך שתושבי הפריפריה שוקלים, הן מבחינה חברתית והן מבחינה מקצועית, האם להעתיק את מרכז חייהם לערים המרכזיות. שיקול כזה של תושבי הפריפריה יכול להוביל לשתי בעיות עיקריות: הראשונה מביניהן הינה חוסר יכולת להביא לפיתוח אזורי הפריפריה והפחתת מספר תושבי הערים המרכזיות, יעדים אשר הממשלה הציבה לעצמה עוד מקדמת דנא ומנסה לקדם באופן יומיומי.
בעיה נוספת שעלולה להיווצר היא מעבר של תושבי הפריפריה לערים המרכזיות על מנת לשמור על מקום עבודתם ולחסוך להם זמן יקר בדרכים, עקב תשתיות התחבורה הציבורית שאינן מפותחות. החלטה כזו עלולה להוביל לעליית ההוצאות החודשיות של כל משפחה עקב יוקר המחייה בערים המרכזיות בהשוואה לערים בפריפריה, ובכך לגרום לתוצאה הפוכה מזו אשר הממשלה מייחלת לה. על הממשלה להעניק לאזרחי המדינה את הכלים אשר יביאו לצמיחה כלכלית ועליית רמת חייהם הכלכלית.
דוגמה לכך יכולה לבוא לידי ביטוי במתן הנחות משמעותית לתושבי הפריפריה בכל הנוגע לתחבורה ונגישות לערים המרכזיות במדינה. בנוסף לכך, חלוקת המשאבים הציבוריים של המדינה, באמצעות מכרזים, צריכה להיעשות במידתיות, בצורה צודקת ובהתחשב בשיקולים חברתיים אשר יביאו לידי ביטוי את שיוויון ההזדמנויות החברתי.
המדינה צריכה לתת סיכוי גם לזכיינים קטנים, ולהציע גם להם, בנוסף לגופים הגדולים אשר מובילים בדרך כלל מכרזים מסוג זה, את האפשרות להשתתף במכרזים בהם משאבי המדינה מוצעים במכרזים לקבוצה. פעולה זו תוביל לעידוד התחרות במתן שירותים הקשורים למשק המים ולהוזלת העלויות לציבור הרחב. יש לשקול שיקולים של צדק חלוקתי בקבלת החלטות מסוג זה, שכן, במידה והם לא יובאו בחשבון, הם יגרמו להגברת הפערים החברתיים-כלכליים ויתרמו להעמקת הקיטוב החברתי בחברה הישראלית.
הפערים החברתיים נעדרים משיקולי התכנון
לסיכומו של דבר, כיום, השיקול החברתי בקידום תכנון תשתיות לאומיות ונדל”ן נדחק אל מול שיקולים תכנוניים וכלכליים.
כמו כן, הממשלה באמצעות מוסדות התכנון לא שוקלים מספיק את צמצום הפערים החברתיים בשיקולי התכנון. רק באמצעות תכנון נכון בכל הנוגע למקרקעין, המתחשב בצדק חברתי, בשוויוניות, בצמצום פערים חברתיים, בחיזוק השכבות החלשות, תוכל המדינה להביא לשיפור מצבם הכלכלי של תושביה ואיכות חייהם. שוויוניות צריכה להוות מטרה חוקתית בניסוח ערכים נורמטיביים ולא רק דיבורים בעלמא. יש צורך להגדיר קריטריונים ברורים המגדירים מהו צדק חלוקתי.
מימוש ערכים אלה יביא גם למימוש זכויות האדם הקבועות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יש צורך חיוני לחולל שינוי אשר יתבטא בצדק מתקן ויתמודד עם אפליות. גם בתי המשפט צריכים לתת ביטוי לתפישות של שוויון חברתי, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסק-דין “הקשת המזרחית”. בפס”ד זה קבע בית המשפט, כי רשויות מנהליות חייבות לשקול שיקולים של צדק חלוקתי בטרם קבלת החלטות ל”נוכח הסכנה שהחלוקה תטיב רק עם קבוצות לחץ מאורגנות היטב”.