מאת: עו"ד יובל פריצקין
פסק דין חדש של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה משרטט את הגבולות שבין זכות הציבור לדעת לבין הזכות לפרטיות, גם כאשר עולות טענות קשות על טוהר הבחירות. המקרה עוסק בשי סלמן גבאי, עובד עיריית חדרה שהתמודד בבחירות לראשות ועד העובדים והפסיד. גבאי חשד כי תוצאות הבחירות זויפו באמצעות העלמת קלפיות ("נכנסו שש, יצאו ארבע") ודרש לקבל מעיריית חדרה את סרטוני האבטחה המלאים מיום הבחירות כדי להוכיח את טענתו.
העירייה סירבה למסור את חומרי הגלם המלאים, בטענה שחשיפת צילומי הווידאו של העובדים והמבקרים במשך שעות ארוכות תפגע בפרטיותם, תחשוף מי הגיע להצביע ומתי, ועלולה לגלות דפוסי הצבעה וקשרים אישיים. במקום זאת, הסכימה העירייה לספק סרטונים ערוכים שבהם טושטשו פני המצולמים, מתמקדים רק ברגעי שינוע הקלפיות. גבאי לא הסתפק בכך ופנה לבית המשפט בדרישה לקבל את הסרטונים "הנקיים" ללא טשטוש, כדי שיוכל לזהות את המעורבים ולהגיש ערעור להסתדרות.
השופטת תמר נאות פרי דחתה את רוב דרישותיו של גבאי. בפסק הדין נקבע כי אף שיש אינטרס ציבורי בחשיפת האמת ובטוהר הבחירות, הוא אינו דוחק הצידה את זכותם של עובדים ומבקרים תמימים לפרטיות. בית המשפט קבע כי הפתרון של מסירת סרטונים מטושטשים (Bluring) הוא האיזון הראוי: הוא מאפשר לבדוק כמה קלפיות שונעו, מבלי לחשוף פרטים אישיים. בית המשפט אישר לגבאי לקבל מקטע נוסף של כ-26 דקות הנוגע ל"קרטונים חשודים", אך התנה זאת בכך שגם בו יטושטשו הפנים, ואסר על גבאי לפרסם את הסרטונים ברשתות החברתיות או לעשות בהם שימוש מעבר להליך המשפטי.
השאלה שנותרת פתוחה היא האם בעתיד יימצא מנגנון עדין יותר – כזה שיגן על פרטיות, אך גם יאפשר בירור עמוק ואפקטיבי של טענות לזיוף. עד אז, נראה שבמאבק בין טוהר הבחירות לפרטיות, ידה של הפרטיות היא על העליונה.
