דייר מוגן עוזב נכס עקב אילוץ ולא מבחירה – האם מתגבשת עילת נטישה המאפשרת את פינויו?

מאת: עו”ד אבי סויצקי ואיתי וחניש

ברע”א 3666/16 פלונית נ’ חברת הירקון 278 בע”מ (ניתן ביום 5.9.2017 ), אשר נידון בפני כבוד השופט נ’ הנדל, נבחנה עילת הנטישה במקרה בו דיירת מוגנת אשר רכשה את זכויותיה כנגד תשלום דמי מפתח, הוצאה מדירתה על ידי רשויות הרווחה. המשיבה, אשר רכשה את זכויות הבעלות בדירה, טענה כי המבקשת נטשה את הדירה ולכן יש לפנותה.

עילת הנטישה נוצרה בפסיקה ואינה מעוגנת בחוק. בפסק הדין נבחנו הקריטריונים להתקיימות עילת הנטישה. נקבע כי, בעל נכס התובע פינויו של דייר מוגן בעילת נטישה נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: 1.כי הדייר המוגן אינו מחזיק עוד בנכס, זהו היסוד הפיזי. 2.אין בכוונתו לשוב ולהחזיק בנכס, זהו היסוד הנפשי. יסוד הכוונה מורכב משני יסודות: רצון הדייר לחזור וסיכוי ממשי להתממשות החזרה. אחד השיקולים שעשוי להשפיע על יסוד הכוונה הוא קיומו של אילוץ הולך ומתמשך, לפיו הדייר עזב עקב אילוץ שהתחיל בעבר ונמשך גם ביום התביעה.

בענייננו נקבע כי קיים סיכוי ממשי לפיו המבקשת תחזור לדירה לאור העובדה ששהותה בבית האבות לא מתאפשרת עקב מצב כלכלי ירוד. לפיכך, די בקיומו של תרחיש זה כדי לעמוד באמת המידה לסיכוי ממשי תוך התקיימות אילוץ הולך ומתמשך. לפיכך לא התגבשה עילת נטישה המצדיקה פינוי מהדירה. יתרה מכך, נקבע כי הפעלת סעד מן הצדק לפי סעיף 132 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל”ב-1972, וכן “סעד מן הצדק הפוך” יכול להיקבע רק כשיש עילת פינוי. במקרה הזה נקבע כי אף אין עילת פינוי וזאת בשונה מקביעתו של בית משפט השלום שקבע בעניין זה פיצויים כנגד פינוי, בבחינת “סעד מן הצדק הפוך”.

אנו סבורים כי פסק הדין צודק ונכון בנסיבות העניין. לאור העובדה שקיימת אפשרות כי בבוא הזמן תשוב הדיירת המוגנת לביתה, שכן עזבה אותו בעל כורחה, ולא יהא זה מוצדק לפנותה בגין עילת נטישה. כמו כן, המשיבים רכשו את הדירה במחיר מוזל בעקבות קיומה של דיירת מוגנת וניתן לומר כי הנזק הכלכלי שייגרם להם בעקבות אי פינויה הוא מזערי, לעומת פינוי של אישה מבוגרת וחולה מדירתה היחידה.