מאת: עו”ד אייל שטרנברג, בעזרת המתמחה ספיר חודרה מאירי
התנכלות התעסוקתית, ובישראל גם – התעמרות בעבודה – הינה סוגיה חדשה יחסית בעולם המשפט הישראלי. עילת תביעה זו מוכרת במספר מדינות אירופאיות, ומעניקה הגנה משפטית לעובדים אשר נפגעו במקום עבודתם, בשל סיבות שונות, כגון התנהלות הממונים והקולגות במקום עבודה, ואף תנאי ההעסקה.
התעמרות מלשון “עומר” זר של חיטים, קרי מדובר במספר התנהגויות, חוזרות ונשנות אשר יחדיו פוגעות בעובד ויוצרות סביבה עויינת במקום העבודה. בניגוד למדינות השונות באירופה, בישראל אין עדיין חוק המגדיר את התופעה, אלא אך שתי הצעות חוק, שהוגשו בשנת 2005 ו- 2015 בהתאמה, אך טרם אושרו. לפי הצעות חוק אלה התנכלות והתעמרות במקום העבודה הן עוולות אזרחיות, בגין פגיעות חוזרות ונשנות בגינן ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, ובתנאי שהוכחה קיומן.
חקיקה בנושא טרם הבשילה, אך ניתן כיום לקבוע כי מערכת הפסיקה הישראלית ובתי הדין לעבודה משתמשים בהן כמקור נורמטיבי להכרעה בסוגיות התעמרות המגיעות לפתחם.
יפה לעניין זה פסק הדין שזכה לחשיפה תקשורתית רחבה, פרשת מני נפתלי (סע”ש 38335-03-14), שפורסמה בפברואר 2016. בפרשה זו טען אב הבית לשעבר במעון ראש הממשלה שהעסקתו במעון ע”י אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, הייתה פוגענית, בעלת דרישות בלתי סבירות ומלוות ביחס מחפיר.
השופטת דיתה פרוז’ינין קבעה בפסק דינה כי מחומר הראיות אכן עולה דפוס העסקה בעייתי במעון, הכולל את סביבת העבודה אליה חשופים העובדים, היחס המחפיר אליהם, והשמירה על כבודם וזכיותיהם.
בנוסף, קבע בית הדין האזורי לעבודה מאפיינים של התנכלות תעסוקתית: “מדובר בהתנהגות משפילה ומטרידה שאינה פיזית, המופנית כלפי עובדים באופן חוזר ונשנה. התנהגות זו נושאת פנים רבות ובכלל זה פגיעה בעובדים באמצעים מילוליים (צעקות, ביקורת לא מוצדקת וכד’), פגיעה במעמדם של העובדים ומתן משימות משפילות, ניטור יתר, בקרת יתר, דקדקנות יתר, הפגנות שליטה והתנהגות אימפולסיבית והרסנית. אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בחשיפה מתמשכת למעשים מעין אלה” (עמ’ 2 לפסק הדין).
היות שעילת התביעה בגין התנכלות תעסוקתית הינה בגדר הצעת חוק, פסקה השופטת פרוז’ינין פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לנפתלי.
פרקליטות המדינה הגישה ערעור על פסק דין זה, אך לפני כחודש משכה אותו לאחר בקשת שופטי בית הדין הארצי שדנו בערעור, ולאחר התייעצות עם היועמ”ש. התוצאה מכך היא שפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה לטובת נפתלי עומד על כנו והלכה למעשה עידן ההכרה בהתעמרות כתופעה פסולה אשר ניתן לתבוע בגינה החל.
גם בפרשת אליהו (סע”ש 16783-04-14), שפורסמה במאי 2016, קבעה השופטת פרוז’ינין שבחינת חומר הראיות מעלה כי אליהו היה נתון גם הוא להעסקה פוגענית ע”י נתניהו.
השופטת פרוז’ינין פסקה כי “יש לקבל במלואה את טענת התובע כי היה חשוף להעסקה פוגענית במעון, אשר באה לידי ביטוי בנזיפות, צעקות, השפלות, דרישות מוגזמות ואף בלתי סבירות, כי שררה במעון בתקופת עבודתו אווירה של פחד, וכי נדרש לעבוד במשך כל תקופת עבודתו במעון שעות רבות מאוד, שאינן מתיישבות עם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה” (עמ’ 21 לפסק הדין).
בעקבות פסיקות אלו הוציאה נציבות שירות המדינה באוגוסט 2016 חוזר העוסק בהתעמרות תעסוקתית, שמטרתו להגביר את המודעות בקרב כלל העובדים והמנהלים בשירות הציבורי. החוזר מבקש לחדד בפני המנהלים את ההיבטים השונים של עבירת ההתעמרות, ולהבהיר כי מקרי התנכלות יטופלו במלוא החומרה.
מאידך באשר לא מדובר בחקיקה סוגיות רבות הכרוכות בתופעה טרם הוסדרו כך לדוגמא, בפרשת בנק הפועלים (סע”ש 46125-06-17), דחה בית הדין האזורי לעבודה תביעה של עובד הבנק נגד מנכ”ל הבנק, בקובעו כי אין אפשרות להגיש תביעה בבית הדין נגד עובד אחר, אלא רק נגד המעסיק עצמו. השופט צבי פרנקל קבע בפסק דינו כי “ככל שקיימת עילת תביעה בגין העסקה פוגענית, היא חלה ביחסים שבין עובד למעסיקו. היא אינה קיימת ביחסים שבין עובדים לעובדים אחרים” (פסקה 3 לפסק הדין).
עוד מדבריו של השופט פרנקל, “אי-סילוק על הסף של התביעה נגד פינטו יגרום לכך שכל מנהל וכל עובד בתאגיד שקיבל או יקבל החלטות כלשהן במסגרת תפקידו, או שהיה במצב של עימות כלשהו עם עובד אחר, יהיה חשוף לתביעה אישית בבית הדין לעבודה. תוצאה כזו עומדת בסתירה לבסיס של קיום מערכת יחסי עבודה תקינים וכן סותרת את הסמכות שנמסרה בידיו של בית הדין לעבודה. תוצאה זו עלולה לגרום לכך שעובדים יחששו לקבל החלטות במסגרת סמכויותיהם וחובותיהם, מה שיפגע לא רק במקומות העבודה אלא גם בהתפתחות המשק” (פסקה 7 לפסק הדין).
מכל האמור לעיל ברי כי על מעסיקים להחל ולהנהיג נהלים ברורים לטיפול בהתעמרות וכי אף כי על המחוקק לפעול באופן אינטנסיבי לקידום הצעות החוק, ולעגן את תופעת ההתעמרות בחקיקה ראשית, כבר כעת יש לפעול למיגור התופעה במקומות העבודה.