מאת: עו”ד רותם ארביב-קופלניקוב
ביום 26.3.2018, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ (כב’ השופטים י’ עמית, ד’ ברק-ארז וע’ ברון) העוסק בגביית חובות בגין ארנונה ותשלומי חובה נוספים באמצעות חברות פרטיות במתכונת של “מיקור חוץ”.
בג”ץ קיבל את העתירה וקבע כי אין מקום לאפשר לרשויות מקומיות לאצול את סמכויותיהן בתחום הגבייה לחברות פרטיות מבלי שהדבר יוסדר בחקיקה מסמיכה מפורטת.
נקבע כי ע”פ הדין הקיים, ביצוע פעולות גבייה באמצעות חברות גבייה פרטיות היא אצילת סמכות אסורה ולא הסתייעות טכנית גרידא (עניין המקבל משנה תוקף משמדובר בסמכויות המבוססות על חקיקה נוקשה כמו פקודת המסים (גביה)), וכי ישנו חשש מקיומו של ניגוד עניינים בשל הזיקה בין שכ”ט חברות הגבייה לגובה הסכומים הנגבה על ידם.
עוד הודגש במסגרת פסק הדין, כי פעולות גבייה של תשלומי חובה כרוכות בהפעלה של שיקול דעת שלטוני, וכי פעולות הגבייה עצמן אף כרוכות בהפעלת כוח שלטוני כלפי אזרחים.
עוד צוין, כי אין ספק שלפי הוראות פקודת העיריות, רשאית העירייה לבצע את תפקידיה “יחד או בשותפות” עם גורמים אחרים, אך אין בכך כדי להכשיר העברה של שיקול דעת לאותם גורמים.
משכך, נקבע כי הפרקטיקה הנוכחית של ביצוע גבייה בתחום השלטון המקומי באמצעות חברות פרטיות אינה עומדת במבחן הדין.
עם זאת, בשל הפרקטיקה הנמשכת בתחום זה ועל מנת שלא “לזעזע” מערכות קיימות ולאפשר לשר הפנים, מנכ”ל משרד הפנים והיועץ המשפטי לממשלה שהות סבירה נוספת לפעול לקידומם של הליכי חקיקה, נקבע כי נכון יהיה להשעות את מועד כניסתו של פסק הדין לתקופה של שנה נוספת.