מאת: עו”ד אייל שטרנברג, מנהל מחלקת דיני עבודה
לאחרונה פורסם פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת אור שחם נ. קסטרו מודול ע”ע 7386-02-16 וע”ע 36096-02-16
פסק-הדין קיבל את ערעורה של קסטרו מודול וקבע כי שורה של נושאים אשר בית הדין האזורי לעבודה קבע כי יוכלו לשמש כבסיס לתביעה הייצוגית נגד קסטרו, אינם מתאימים להליך של תובענה ייצוגית ואף לא ברור האם מקימים כלל זכויות לעובדים:
פסק הדין קובע הלכות חשובות למעסיקים רבים בשני תחומים רחבי היקף:
תשלום שכר לעובדים הן באמצעות עמלות, בונוסים ותשלומים אחרים תלויי הצלחה או מכירה
תשלום שכר לעובדים בגין הפסקות או זמן נסיעות ומשמעותו לגבי חיוב בשעות נוספות
ראשית קבע בית הדין הארצי כי בכל הקשור לעמלות המשולמות לעובדים, הרי אין ביטחון כי העמלות הללו הן חלק מהשכר הקובע של העובדים לצורך תשלום שעות נוספות. כך קבע לדוגמא בית הדין הארצי כי במקרים בהם מדובר בשתלום עמלות מדורג, או שיעור עמלה שאינו אחיד, או מכירות מעבר לרף מסויים בפרק זמן מסויים (עמידה ביעדים) הרי לא ברור האם עמלות אלה הן “חלק מהשכר הרגיל” לצורך חוק שעות עבודה ומנוחה.
בית הדין קבע כי אין בפסיקה הגדרה אחידה ומחייבת למנוח “שכר” וכי יש אבחנה בין שכר המהווה “כמות תוצרת” לבין שכר השמתלם כ”חלק מהפדיון”
עוד קבע בית הדין כי יש שוני מהותי בין סיטואציה עת כל שכרו של העובד משולם מעמלות ואז העמלות הן ללא ספק חלק משכרו הקובע או שכרו הרגיל לעומת מצב בו משולם לעובד שכר בסיסי בתוספת עמלות ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו
שנית, קבע בית הדין הארצי כי תשלום בפועל לעובדים עבור זמן ההפסקות שלהם אינו מקנה, או לפחות אינו מקנה באופן חד משמעי, את זכות העובדים לקבל תשלום בגין שעות נוספות בגין השעות מעבר ל-8 שעות ביום או 42 שעות בשבוע (בפסק הדין התייחסו ל-43 שעות לשבוע במצב הנוהג דאז)
בית הדין הדגיש שאכן מעסיק אשר נהג לשלם לעובדיו עבור זמן ההפסקה אינו רשאי לטעון לאחר מכן לקיזוז הזכות הזאת היה והעובד תובע את המעסיק, אולם קובע בית הדין כי אין בעובדה כי לא ניתן לקזז את שעות התשלום כדי לקבוע כי היא מקימה לעובדים זכות לקבל שעות נוספות הכוללות את זמן ההפסקה או את זמן הנסיעה לעבודה
לאור הוראות פסק הדין, ובוודאי בכל הנוגע מעסיקים הנוהגים לשלם לעובדיהם לפי עמלות או משלמים לעובדיהם בגין זמן הנסיעה או ההפסקה, עולה כי יש מקום להסדיר חוזית את התוספות הללו בצורה אשר תבטיח ו/או למצער תקטין את חשיפת המעסיקים לתביעות העובדים, בעיקר כאשר קיים הסיכון לתביעה ייצוגית.