מאת: עו”ד אורי הברמן ועו”ד מישל נגר
החוק קובע מגבלות שונות על זכותם של עובדי ציבור להיבחר. מטרת ההגבלות לקבוע איזון בין הזכות להיבחר שהיא זכות יסוד במשטר דמוקרטי – לבין שמירה על שירות ציבורי ניטרלי וא-פוליטי ושמירה על אמון הציבור בניטרליות זו.
החוק העיקרי שדן בהגבלת הזכות להיבחר של עובדים ברשויות המקומיות (חוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), תשכ”ד-1964) מחייב עובד רשות מקומית שמתמודד למועצת הרשות המקומית שבה הוא עובד, לצאת לחופשה ללא תשלום חודשיים לפני הבחירות. חובה זו נועדה להפיג את החשש שעובד ציבור יוכל לנצל את סמכויותיו וקשריו בתוך המערכת כדי לקדם את ענייניו הפוליטיים – למשל, בדרך של הענקת רישיון עסק או מתן העדפה ברישום לבית ספר מסוים, תמורת תמיכה בבחירות. בשל חשש זה, הגבלת התמודדות של עובדי ציבור בעיר עבודתם היא הגבלה נדרשת, ברורה ומאוזנת.
השבוע, יו”ר וועדת הבחירות המרכזית, כב’ השופט חנן מלצר, נדרש להכריע בשאלה, האם מותר לעובד רשות מקומית להתמודד בבחירות למועצת רשות מקומית אחרת, בה הוא אינו עובד, מבלי לקחת חופשה מעבודתו (תר”מ 69/21 יהורם לוי נ’ עיריית כפר סבא ומשרד הפנים). שאלה זו הובאה בפניו במסגרת עתירה שהגיש עובד ציבור בעיריית כפר סבא שמעוניין להתמודד למועצת עיריית תל אביב ולאחר שנמסר לעובד כי יהיה עליו לצאת לחופשה ללא תשלום מעבודתו בכפר סבא.
עמדת משרד הפנים (נגדו הוגשה העתירה) הייתה כי חרף העובדה שחוק הגבלת הזכות להיבחר לא פוסל עובד עירייה מלהתמודד בעיר אחרת, הוא מנוע מלעשות כן בשל חוק אחר, האוסר על עובדי ציבור ליטול חלק בתעמולת בחירות. לגישת משרד הפנים, יש לפרש את תחולת האיסור על קיום תעמולה לא רק ביחס לרשות בה העובד מועסק, אלא כאיסור כללי. לכן, לגישת משרד הפנים, עובד רשות מקומית המבקש להתמודד נדרש לצאת לחופשה ללא תשלום החל ממועד ביצוע התעמולה, גם אם הוא מתמודד בעיר אחרת שבה אין לו כל סמכות.
יו”ר וועדת הבחירות המרכזית, כבוד השופט חנן מלצר, קיבל את עמדת משרד הפנים וקבע כי עובד רשות מקומית אשר מבקש להתמודד ברשות אחרת, נדרש לצאת לחופשה ללא תשלום, לא יאוחר ממועד הגשת הרשימות (כחודש לפני הבחירות) או מהיום שהתחיל לבצע תעמולה, לפי המוקדם ביניהם. יו”ר וועדת הבחירות בחר להעניק פרשנות מרחיבה למגבלות החלות על עובדי הציבור לצורך שמירה על האופי הניטרלי של השירות הציבורי ועל אמון הציבור בו – אפילו רק כדי למנוע מראית עין של ניצול לרעה של התפקיד הציבורי.
חוות דעתנו בנושא
ספק בעיננו אם נקודת האיזון שנקבעה בהכרעה זו היא הנכונה. חוק הגבלת הזכות להיבחר מחייב יציאה לחופשה רק אם עובד הציבור מתמודד ב”אותה רשות” – זאת לשונו הברורה של החוק. מה שהחוק אינו אוסר, מותר – ולכן הדעת נותנת כי עובד שמתמודד ברשות אחרת, אינו חייב לצאת לחופשה ללא תשלום. מסקנה זו גם הגיונית – החשש לניצול לרעה של סמכות ציבורית, אין בו ממש כאשר עובד הציבור מתמודד ברשות אחרת.
בשיטה דמוקרטית, אין זה ראוי לקבוע החמרות מיותרות הפוגעות בזכות לבחור ולהיבחר, רק “למען הזהירות”. אמנם ההכרעה אינה מגבילה את זכותו של עובד להיבחר באופן ישיר, אך כפועל יוצא ממנה, מועמדים ראויים רבים יבחרו שלא להתמודד בבחירות.
אין להתעלם מכך שהכרעה זו מקשה דווקא עם סוג האנשים שראוי לעודד את התמודדותם בבחירות. עובדי הרשויות המקומיות הם לרוב בעלי הבנה עמוקה של דרכי הפעולה של רשויות מקומיות ומחויבים לטובת הציבור. עובד רשות מקומית המבקש להתמודד בעיר מגוריו ולהשפיע, יש לברכו על כך ולא להעמיד בפניו קשיים בדרך של פרשנות נוקשה של החוק. יש לזכור כי חברי המועצה לא זכאים לקבלת שכר על כהונתם ומדובר בהתנדבות ציבורית לכל דבר ועניין.
בנוסף, לא כל מועמד בבחירות הוא ראש רשימה ומופיע על שלטי חוצות ועורך תעמולה פוליטית. רוב המועמדים אינם עומדים בראש הרשימה ובכלל לא נחשפים לציבור בתעמולת הבחירות. יש להצר על כך שדרכם של אלה נחסמת בשל איסור שספק אם רלוונטי להם.
ייתכן שבמקרים מסוימים, אין מנוס מלהקשות ולחייב לקיחת חופשה – למשל, כאשר העובד מתמודד בעיר סמוכה לעיר שבה הוא מועסק, או כאשר הוא ניצב בראש הרשימה. עם זאת, יש לשמור גישה שמרנית זאת למקרים שבהם קיים חשש אמתי לפוליטיזציה של השירות, ולא להסתפק בחשש ערטילאי.