עיריית תל אביב נ’ צבידן השקעות – ניתוח פסק הדין בתביעה לפינוי וסילוק יד ממקרקעין

מאת: עו”ד אסף גלעדי

משרדנו ייצג את עיריית תל אביב בפסק דין שניתן ביום 10.12.2018 בתביעה שהגישה העירייה נגד מלון מרינה (הידוע כיום כמלון לאונרדו ארט מבית פתאל) בקשר למתחם כיכר אתרים המהווה בית משותף (ת”א (שלום ת”א) 42490-07-13 עירית תל-אביב-יפו ואח’ נ’ צבידן השקעות (1987) בע”מ ואח’). במסגרת התביעה דרשה העירייה כי מלון מרינה ישיב לעירייה את השטחים הציבוריים אליהם המלון פלש, ובצד דרישה זו, תביעה כספית עבור השימוש שעשה המלון כתוצאה מהשטחים שבבעלות העירייה.

בפסק הדין בית המשפט קיבל חלקית את תביעת העירייה וחייב את מלון מרינה להשיב את השטחים לעירייה, וכן אף חייב את המלון בדמי שימוש. החלק הנוסף של פסק הדין דחה את התביעה על יסוד הקביעה לפיה הפלישות שבוצעו על ידי מלון מרינה נעשו כאקט מניעתי, וזאת על מנת להגן על המלון ונכסיו ממטרדים לכאורה במתחם כיכר אתרים כגון “הומלסים, נרקומנים ושיכורים שהטילו מימיהם, לכלכו ואף ישנו במקום”, אשר לטענת המלון היו באחריות ובטיפול העירייה.

משרדנו הגיש ערעור על החלק שלא התקבל בתביעה. בהודעת הערעור ביקשה העירייה מערכאת הערעור לבחון את קביעת בית משפט השלום במסגרתה הכשיר עשיית דין עצמי על ידי תושבים של רשויות מקומיות; עמדת העירייה היא כי בית משפט השלום הקים, הלכה למעשה, זכות חדשה ולה השלכות רחבות היקף, איתן לא ניתן להשלים.

פסק הדין מכשיר, הלכה למעשה, פלישה מאורגנת באצטלה של הגנה, חלף הוראות תקנון הבית המשותף והוראות הדין תוך שמובהר כי לא ניתן להכשיר דין עצמי אף אם היה קשר סיבתי או בכלל, בין פלישה, כדי “לשים סוף להזנחה החמורה של המקום”; “לסכנות התברואתיות” או כדי “למנוע מחסרי בית להפוך את המקום לביתם”.

לפסק הדין של בית משפט קמא השלכות רחבות שכן במצב כיום, פסק הדין מאפשר למלון מרינה (או לכל פולש אחר) להחזיק במקרקעין לא לו. הלכה למעשה, פסק הדין מאפשר למלון מרינה להמשיך ולהחזיק בשטחים אלו מבלי מפריע, מבלי לשלם דמי שימוש, גם לאחר מתן פסק הדין ללא תאריך תפוגה.

עו”ד אסף גלעדי מייצג את העירייה בהליך זה מטעם משרדנו.