מאת: עו”ד אייל שטרנברג, מנהל מחלקת דיני עבודה
ביום 06.02.19 ניתן פסק דין בעניין ביפר תקשורת ישראל בע”מ נ’ רז צח (להלן: הפס”ד) מאת בית הדין הארצי לעבודה המסדיר את נושא תשלום ההפסקות במהלך העבודה– מי משלם? העובד או המעסיק?
עד עתה נהגו לפעול על פי חוק שעות עבודה ומנוחה לפיו “הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר” הינן חלק משעות העבודה ולפיכך על המעסיק לשלם עליהן ופעמים רבות, הלכה למעשה כל הפסקה אשר הייתה קצרה מ-30 דקות, נחשבה ככזו.
ואולם בפסק-הדין מבחין בית-הדין בין שני סוגי הפסקות: הראשונה היא הפסקה שהמעסיק חייב לתת, אך אינו חייב לשלם עבורה והשנייה היא הפסקת מנוחה וסעודה, שהמחוקק קבע הסדר מפורט, שחל עליה.
בכל הנוגע להפסקת מנוחה וסעודה ובהתאם למה שנקבע בסעיף 20 (א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”ח- 1958 (להלן: “החוק“) – הפסקה זו צריכה להיות בת 45 דקות לפחות (בכפוף ל-8 שעות עבודה שאינה עבודת כפיים) ומשכה המצטבר אינו יכול לעלות על שלוש שעות. הפסקה זו ניתנת לפיצול ובלבד שתורכב לאחר הפיצול מהפסקה בת 30 דקות. בהפסקה זו לעובד יש את החירות לעשות כל העולה על רוחו בלי להיות כפוף למעסיק ולכן לא תהיה חובה על המעסיק לשלם עבור ההפסקה.
אולם, במידה והעובד מתבקש להישאר במקום העבודה בשל אופייה, אז יחול סעיף 20 (ג) לחוק – במקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה ויהיה על המעסיק לשלם עבורו.
מה הדין בכל הנוגע להפסקות למנוחה, אשר המעביד נדרש לתת, אולם הקצרות מ-30 דקות?
פס”ד מכפיף את הפסקות מסוג זה לעקרונות כמו תום לב, מידתיות וסבירות, כך שאם לצורך העניין העובד מנצל הפסקות מסוג זה לביצוע משימה פרטית שקוטעת את רצף העבודה ולא קשורה לענייני העבודה (למשל יצא ממקום העבודה או התפנה לעיסוק פרטי ברור אחר), אז נכון יהיה שהמעסיק לא ישלם עבור הזמן הזה.
פס”ד מבהיר, שלצורך בדיקה מי ישלם עבור הפסקות מנוחה שהן פחות מ-30 דקות, כל מקרה ייבחן לגופו בהתאם לשיקולים שהזכרנו קודם.
לסיכום, התשובה על השאלה שלעיל טמונה בפוטנציאל שיש לעובד לעשות פעולות שאינן קשורות לעבודה בזמן ההפסקה. במידה ולעובד יש את החירות לא להיות כפוף למעסיק, אז המעסיק לא ישלם עבור זמן הפסקתו. הקביעה בהפסקות שהן פחות מ-30 דקות תהיה כפופה מעתה לעקרונות כמו: תום לב, מידתיות וסבירות וכל מקרה ייבחן לגופו.
אנו ממליצים ללקוחותינו לעדכן את העובדים שלהם בשינוי החדש ולהבהיר, שזמן ההפסקה אינו הפרמטר היחיד בקביעת מי משלם עבור ההפסקה. במידה וההפסקה קוטעת את רצף העבודה בצורה שהיא לא רק לצורך החלפת אוויר וכוח, אז המעסיק לא חייב לשלם עבור ההפסקה.