מאת: עו”ד גלעד לוי
בבקשה להעברת בורר מתפקידו שהוגשה לאחרונה באמצעות משרדנו לבית המשפט המחוזי בת”א נטען כי יש להורות על העברת הבורר מתפקידו היות והבורר ניהל משא ומתן עם ב”כ המבקשת, החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע”מ (להלן: “חל”פ הרצליה“), בהליך הבוררות, כאשר בסופו של המשא ומתן ב”כ המבקשת חדל מלייצג את המבקשת בבוררות והצטרף מיד כשותף במשרדו של הבורר.
חל”פ הרצליה פנתה לבורר בבקשה שלא ימשיך לדון במחלוקת בין הצדדים, למרות ההליכים שבוצעו וחלוף הזמן בהליך הבוררות, שעה שמי שייצג אותה אישית בפני הבורר בהליך זה חדל מלייצג אותה והפך מיד לאחר מכן לשותף במשרד הבורר.
הבורר החליט לדחות את הבקשה בהסתמך, בין היתר, על פסק דינה של כבוד השופטת י.שבח בהפ”ב (ת”א) 14370-07-18 אדלקום בע”מ נ’ שירותי תשתיות אילת – אשקלון בע”מ. הבורר קבע בהחלטתו כי לו היו אביאל מבקשים כי אפסיק לשמש כבורר, הייתי מכבד את בקשתם. ברם, בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין הנ”ל במסגרת רע”א 8164/18 אדלקום בע”מ נ’ חברת שירותי תשתיות אילת אשקלון בע”מ וקבע מפורשות כי “אחת היא אם עילת הפסלות נעוצה במעורבות הצד שכנגד, או אם היא נעוצה במעשיו שלו. זכותם של כל בעלי הדין שההליך יתנהל כשורה ללא חריגות – לא לכיוונו ולא לכיוון יריבו. משכך אפוא, דעתי היא כי המבקשים אינם מנועים מלהעלות את טענות הפסלות כלפי הבוררת.”
חל”פ הרצליה הגישה בקשה להעברת הבורר מתפקידו על יסוד סעיף 11 לחוק הבוררות, תשכ”ח-1968. בבקשה נטען כי יש להורות על העברת הבורר מתפקידו הואיל ומתקיימים בין הבורר לבין ב”כ הקודם של חל”פ הרצליה קרבה ממשית המחייבת את הבורר באופן קטגורי וללא כל שיקול דעת להפסיק ולשמש כבורר במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, בין היתר, מהטעמים המנויים להלן:
סעיף 77א.(א1) (1) לחוק בתי המשפט הקובע כי שופט לא ישב בדין ביודעו כי “צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת”.
סעיף 15(5) כללי אתיקה לשופטים, תשס”ז-2007 (אשר חלים בנסיבות העניין גם על בורר), הקובע כי שופט לא ישב בדין ביודעו כי “עורך דין המייצג בעל דין היה שותפו של השופט ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז היותם שותפים”.
סעיף 15(2) לכללי האתיקה (אשר חלים בנסיבות העניין גם על בורר), הקובע כי שופט לא ישב בדין ביודעו כי “יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו”.
ברע”א 8164/18 לעיל נקבע כי די בשיחת התייעצות אחת שקיימה הבוררות עם אחד הצדדים להליך הבוררות כדי לקבוע כי על הבוררות לחדול מלשמש כבוררת בתיק הנ”ל, לפיכך, קל וחומר שהבורר לא היה רשאי להמשיך לשבת בדין שהרי אין המדובר בשיחת התייעצות, אלא בישיבות שהתקיימו בין הבורר לבין ב”כ חל”פ הרצליה דאז כאשר לאורך אותה התקופה הבורר שימש כבורר בעניינם של הצדדים.
כן נקבע ברע”א 8164/18 לעיל כי כל צד יכול להעלות טענת פסלות בשל קיומו של אירוע במרוצת הליך משפטי ואין מקום לייחס לו חוסר תום לב רק בשל כך שההטייה המוסקת כביכול ממעשיו של השופט או הבורר היא לכיוונו של אותו צד, לפיכך אין נפקות לכך שטענת הפסלות עלתה מטעם המבקשת.
הוראת סעיף 30 לחוק הבוררות מקימה את חובתו של הבורר לנהוג כלפי הצדדים בנאמנות והיא מטילה עליו את החובה להימנע ממצב של ניגוד עניינים ולהימנע ממצב שיקים חשש ממשי למשוא פנים. בתי המשפט השונים קבעו כי מחובת האמון של הבורר נגזרת חובת הגילוי שלו כלפי הצדדים בעניינים שונים, ובכללם החובה לגלות את קשריו למי מהצדדים העלולים ליצור חשש לניגוד עניינים בו נתון הבורר. לפיכך ברור שאי גילוי הקשר של הבורר עם ב”כ חל”פ הרצליה מקים חשש ממשי לניגוד עניינים.
טרם ניתנה החלטה בבקשה להעברת בורר מתפקידו.