כתבו: עו”ד דרור בן אבי ועו”ד אורי הברמן
דיון בתר”מ 3/22 סיעת התעוררות בירושלים בראשות עופר ברקוביץ נ’ מר משה ליאון
השאלה המשפטית: “ראש עיריית ירושלים ברך את התושבים בשנה טובה בפרסום עירוני על חשבון העירייה. האם זו ברכה מותרת או תעמולת בחירות אסורה?”
מקרה זה נדון בפסק דין בעתירה מספר 3/22 אשר הוגשה ליו”ר ועדת הבחירות האזורית יהודה כב’ השופט ארנון דראל, בדרישה למתן צו אשר יורה לעיריית ירושלים להסיר שילוט המברך את תושבי העיר, בציון שמו של ראש העיר. העתירה נדחתה תוך מתן צו להוצאות לטובת עיריית ירושלים.
העובדות בתמצית
לקראת השנה החדשה הציבה עיריית ירושלים ברחבי העיר שילוט המברך את תושבי העיר לרגל פתיחת שנת הלימודים והשנה החדשה. בגוף השילוט נכלל המלל הבא: “ראש העיר, משה ליאון ועיריית ירושלים מאחלים…”, כאשר אין מחלוקת כי השילוט הוצב על ידי עיריית ירושלים במימון קופת העירייה.
המחלוקת המשפטית
העותרת טענה כי ציון שמו של ראש העיר בשילוט האמור מהווה שימוש במשאב ציבורי לתעמולת בחירות אסורה לפי סעיף 2א’ לחוק דרכי תעמולה, שכן באמצעות השילוט הממומן מכספי ציבור ראש העיר מקדם את מעמדו על פני מועמדים אחרים בעייני ציבור הבוחרים. עיריית ירושלים מצידה טענה כי מדובר בפרקטיקה מקובלת בה ראש עירייה מברך את תושביו באופן נקודתי, ואין מדובר בדברי הלל ושבח המתנוססים בחוצות העיר. השאלה המשפטית העיקרית אשר נדונה בעתירה היא האם פעולה מסוימת תחשב לתעמולה, כאשר מערכת הבחירות הבאה אינה נראית באופק – בנסיבות המקרה דנן, רק בעוד ארבע שנים.
הכרעה
יו”ר ועדת הבחירות האזורית, כב’ השופט ארנון דראל, דחה טענה זו בהתייחס למספר משתנים. ראשית, נקבע כי בהתאם להלכת זווילי [בג”ץ 869/92 זוילי נ’ יו”ר ועדת הבחירות המרכזית, פ”ד מו(2) 692, 704 (1992)] עומדת חזקה לפיה מועד הבחירות המרוחק מעיד כי אין מדובר בפעולת תעמולה על ידי איש ציבור. כפי שטענה העירייה, הבחירות הבאות לראשות העיר יתקיימו רק בעוד 4 שנים, ועל כן יש בכך לחזק הטענה כי אין מדובר בתעמולה אסורה.
לא זו בלבד, נקבע כי ישנה חשיבות גם לייחודיות הפעולה, מידת ההשפעה שלה על ציבור הבוחרים וכן לתכלית העומדת מאחוריה. במקרה דנן, יו”ר ועדת הבחירות קבע כי מדובר בשילוט נקודתי תחום בזמן (תחילת שנת הלימודים) אשר יש לו השפעה אפסית על ציבור הבוחרים, וזאת כאמור בשים לב כי מערכת הבחירות הבאה אינה נראית באופק.
חשוב לציין כי יו”ר ועדת הבחירות האזורית לא התעלם מהקושי העולה מפרסום שמו של ראש רשות מקומית על ידי שימוש בשילוט מתקציב קופת העירייה, והזהיר כי בנסיבות דומות ובעיתוי אחר יתכן והכרעתו הייתה שונה.