דיני עבודה
חוזר מספר 4/2016- קצובת הבראה במגזר הפרטי
ביום 10.07.16 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין נשיאות הארגונים העסקיים, בעניין דמי הבראה במגזר הפרטי. במסגרת ההסכם נקבעו מספר ימי ההבראה אשר יינתנו לעובד בהתאם למשך זמן העסקתו, בכפוף לכך שהעובד הינו בעל וותק של שנת עבודה אחת לפחות באותו מקום העבודה. כמו כן, בחוזר נקבע כי מחיר יום הבראה החל מה- 1.7.16 יעמוד על 378 ₪ לכל יום הבראה, כאשר האמור אינו חל על מקומות עבודה בהם קיימים הסכמים או הסדרים קיבוציים אשר הוראותיהם עדיפות על ההסכם. כמו כן, הוסכם על ביטול המגבלה שהייתה קיימת בתביעת זכאות לקצובת הבראה לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, אשר עמדה על שנתיים, כך שמעתה תחול תקופת התיישנות של 7 שנים.
מנהלי ורשויות מקומיות
חוזר מנכ”ל 4/2016 נוהל לאישור גיוס וקבלה של תרומות על ידי רשויות מקומיות:
לאור הצורך של רשויות מקומיות להסתייע לשם מימון פעולותיהן בכספי תרומות, הוחלט להסדיר את קבלת התרומות בחוזר מנכ”ל זה ולהבטיח כי הדבר יבוצע בהתאם לעקרונות המנהל התקין ותוך שמירה על טוהר המידות.
משכך, נקבע כי רשות מקומית ותאגיד הנשלט על ידה, רשאים לקבל תרומות ולפעול לגיוס תרומות, זולת אם הפנייה לתורם הפוטנציאלי ו/או קבלת התרומה עלולות לעורר חשש של ממש להשפעה בלתי הוגנת, לניגוד עניינים, לפגיעה בטוהר המידות, לפגיעה באמון הציבור ברשות המקומית או בתדמיתה של הרשות, או לפגיעה אחרת באינטרס הציבורי.
במסגרת נוהל זה הוגדרה “תרומה” כ”הענקת נכס, מענק, שירות או סיוע לאחר, בכסף או שווה כסף, לרשות מקומית או תאגיד הנשלט ע”י רשות מקומית, ללא תמורה, בין אם נתקבל ביוזמת התורם או עקב פנייה יזומה של הרשות המקומית או התאגיד הנשלט על ידה”.
יצוין, כי בהתאם לנוהל זה בכל רשות מקומית תוקם ועדה לבחינת קבלה של תרומות אשר תהיה מורכבת ממנכ”ל או מזכיר רשות מקומית או נציגו, יועץ משפטי לרשות מקומית או נציגו, וגזבר הרשות המקומית או נציגו, אשר ישקלו את קבלת התמורה בהתאם לזיקה הקיימת בין התורם לבין הרשות, החשש לפגיעה בטוהר מידות, זהותו של התורם והשפעה התרומה על אופן ההתנהלות הכספית של הרשות.
כמו כן, בכל אותם המקרים בהם התורם קשור בחוזה ו/ או הגיש מכרז ו/ או מנהל משא ומתן לקראת התקשרות ו/ או מנהל הליכים משפטיים ו/ או עוסק בייזום פרויקטים, וכל אלו אל מול הרשות המקומית ו/או תאגיד הנשלט על ידה, לא תאושר תרומה, למעט באותם מקרים חריגים בהם התרומה בעלת ערך כלכלי גבוה מאוד ו/ או מיועדת לרווחת הציבור כולו, ואינה עולה על סך של 50,000 ₪.
בית המשפט העליון קבע כי הביקורת השיפוטית על החלטה שלא לחדש רישיון מחמירה פחות מהביקורת השיפוטית על החלטה שעניינה ביטול רישיון. בית המשפט קבע כי במקרה שהובא בפניו לא נמצאה הצדקה להתערב בהחלטה שלא לחדש בשנה נוספת את אישור ההפעלה שניתן להפעלת מרכז יום לקשיש.
בג”ץ 8082/15 עמותת הל”ה העמותה למען הקשיש נ’ משרד הרווחה והשירותים החברתיים (כבוד השופטים פוגלמן, שהם, ברק-ארז, ניתן ביום 3.7.2016).
בית המשפט העליון נדרש לדון בנושא הביקורת השיפוטית על החלטה שלא לחדש רישיון לעומת הביקורת השיפוטית על החלטה שעניינה ביטול רישיון. המדובר בעתירה לביטול החלטת המשיבים שלא לחדש בשנה נוספת את אישור ההפעלה שניתן לעמותה להפעלת מרכז יום לקשיש בשדרות.
לטענת העמותה, משרד הרווחה שהינו בעל הסמכות להורות על הנפקת אישור ההפעלה- לא הפעיל את סמכותו ונסמך באופן מוחלט על החלטת עיריית שדרות.
בית המשפט קבע כי בכל הנוגע לסמכות המנהלית, הרשות מחויבת לבדוק את הנתונים שביסוד ההחלטה ולהפעיל שיקול דעת לגביה. כן קבע בית המשפט כי אין כל פסול בפניית הרשות הציבורית להסתייע בחוות דעת של גורם חיצוני בעניין הנדון, וכי ההחלטה בדבר אי חידוש הרישיון נעשתה לאחר שקילת הנתונים וחוות הדעת החיצונית אשר מהם עלה כי בהתנהלות העמותה נפלו פגמים אשר לא תוקנו לאורך תקופה ארוכה ואף לאחר שניתנו לעמותה הזדמנויות רבות לתיקון הליקויים.
בנוסף, קבע בית המשפט כי הביקורת השיפוטית ביחס לאי חידוש רישיון מחמירה פחות מהביקורת השיפוטית המופנית על החלטה שעניינה ביטול הרישיון.
במקרה הנדון, העמותה הפעילה את מרכז היום לקשיש במשך 15 שנים ובית המשפט אכן התרשם כי הייתה לעמותה ציפייה לגיטימית שכך יהיה גם בעתיד. יחד עם זאת נקבע כי ציפייה כזו לא יכולה להיות קיימת במקרה שנמצא כי נפלו ליקויים מהותיים במתן השירות. טובת הציבור מחייבת הקפדה מצד הרשות, והרשות לא יכולה לפעול בצורה “עיוורת” לחידוש הרישיון.
יצוין כי אמנם בית המשפט קיבל את טענת העמותה לפיה המשיבים לא נימקו את ההחלטה לאי חידוש הרישיון בסיכום מנומק, אולם נקבע כי אין די בכך בכדי להוביל לביטול ההחלטה, קל וחומר שעה שלעמותה ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות לתיקון הליקויים. בתוך כך, אף נקבע כי לעותרת ניתנה זכות שימוע, אף אם לא בהגדרתה המובהקת הרגילה, מאחר ובמסגרת אותן הזדמנויות לתיקון הליקויים נוהל שיח ארוך ומתמשך מול המשיבים ובפרט מול משרד הרווחה.
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבע, כי ניתן להפסיק כהונת חבר מועצה אשר חייב חובות כספיים לעירייה בהתמלא מספר תנאים. כמו כן הוחלט במקרה דנן, כי הסדר לסילוק חוב מפסיק את מרוץ הזמן לפקיעת כהונתו של חבר המועצה ומחייב שיקול דעת חדש בטרם משלוח הודעה על הפסקת הכהונה.
עתמ (חי’) 40093-06-16 נדים שרוף נ’ מ.מ. עיספייא (כבוד השופט רון סוקול, ניתן ביום 3.7.2016).
העותר, המכהן כחבר מועצה במועצת עוספייא, צבר חוב כספי גבוה בגין תשלומי ארנונה עירונית. המועצה נקטה בהליכי גבייה שונים לתשלום החוב, ובין היתר נשלח מכתב התראה בשם מועצת עוספייא, על כך שאי תשלום החוב תגרור את הפסקת הכהונה כחבר מועצה. העותר הגיע להסדר תשלומים, אך ללא הצלחה לאחר שמספר תשלומים חזרו.
בתגובה לאי העמידה של העותר בהסדר התשלומים, פעל ראש המועצה בהתאם להוראות סעיף 101(9) לצו המועצות המקומיות(א) תשי”א-1951, אשר מקנות לו את הסמכות להפסיק את כהונת חבר המועצה בעקבות אי סילוק החוב. מכאן עתירתו של חבר המועצה לבית המשפט דנן, שאישר מתן צו ביניים בגין עיכוב החלטת ראש המועצה לבקשת העותר.
נימוקי העותר העלו כי חוב הארנונה הינו חוב שהתיישן וכי המועצה אינה רשאית לפעול לגבייתו. בנוסף טען, כי לא קיבל את מכתבי ההתראה אשר נשלחו אליו ועל כן לא התקיימו התנאים להפסקת כהונתו והוא רואה בהחלטה זו כהחלטה המונעת ממניעים פסולים.
בית המשפט חידד בהחלטתו, כי הפסקת כהונת חבר מועצה החייב בחובות כספיים למועצה דורשת מספר תנאים וביניהם טיב החוב- החוב הינו סופי; דרך הפסקת הכהונה – על הגזבר לשלוח הודעה בה יצוין כי על חבר המועצה לשלם את חובו או להסדירו, כאשר נשלחה ההודעה – חבר המועצה יכול להסדיר את החוב או לנקוט בהליכים משפטיים. במידה ולא עשה אחד מאלו, וראש הרשות לא שוכנע כי לא התקיימו נסיבות המצדיקות את פסילת הכהונה, תופסק כהונת החבר בתוך 60 ימים ממשלוח ההודעה.
צוין, כי פקודת העיריות אינה מאפשרת גמישות במועדים ואינה קובעת מנגנונים להארכת המועדים בנסיבות מתאימות. אם בחר חבר המועצה לפנות לבית המשפט ולבקש לבטל את ההודעה בשל אי קיום התנאים להפסקת הכהונה, יעוכבו ההליכים להפסקת הכהונה אלא אם בית המשפט הורה אחרת.
בעניין זה, קבע בית המשפט כי היות וחבר המועצה הגיע להסדר לסילוק החוב, הסדר זה מפסיק את המרוץ לפקיעת הכהונה, ומחייב שיקול דעת חדש בטרם משלוח הודעה על הפסקת הכהונה. אם לא ניתנת הודעה נוספת לאחר הפרת הסדר התשלומים, נמנע מחבר המועצה לפנות שוב להסדיר את חובו או לפנות לבית המשפט. במקרה זה נקבע, כי חבר המועצה הפר את הסדר הנדיב שהושג עמו, והתנהגותו מצדיקה הפעלת תהליך להפסקת כהונתו, אך על הליך זה להיעשות בהתאם להוראות הדין – תחילה יש לשלוח לו התראה חדשה, המתבססת על הפרת ההסדר לסילוק החוב ורק לאחר חלוף המועדים הקבועים בדין, ניתן יהיה להפסיק את כהונתו כחבר מועצה.
בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבע כי התנגדותה הגורפת של העותרת לחשיפת התכתובות, לא נועדה אלא למנוע מהציבור מידע שהוא זכאי לקבלו במסווה של טענה כי המסמכים מגלמים משא ומתן בין הצדדים.
עתמ (ת”א) 41158-04-15 קאש אנד כארי שרותי מזון בע”מ נ’ הממונה על חופש המידע ברשות מקרקעי ישראל (כבוד השופטת ד”ר אבניאלי, ניתן ביום 3.7.2016).
במסגרת בקשה שהוגשה לפי חוק חופש המידע, על ידי התנועה לאיכות השלטון, נתבקשה העותרת להציג התכתבויות שקוימו בינה לבין רשות מקרקעי ישראל אשר מתייחסות לקרקע אשר הוחכרה לטובת העותרת. העותרת מצדה התנגדה לחשיפת ההתכתבויות האמורות היות ולטענתה מדובר בהתכתבויות אשר נעשו במסגרת משא ומתן לפשרה ולפיכך אינן חייבות בחשיפה כלפי כולי עלמא.
בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי התנגדותה הגורפת של העותרת לחשיפת התכתובות, לא נועדה אלא למנוע מהציבור מידע לו הוא זכאי לקבלו, במסווה של טענה כי המסמכים מגלמים משא ומתן בין הצדדים.
החקיקה הרלוונטית לעניין שבנדון מקורה בסעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, תשנ”ח- 1998, לפיו רשות אינה חייבת למסור מידע על אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב, דוגמת משא ומתן. אולם, חשוב לציין, כי אין המדובר בדחייה גורפת כדוגמת סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, ועל הרשות להפעיל את שיקול דעתה האם למסור את המידע או לאו.
עקרון חופש המידע טומן בחובו את עקרון העל לפיו הרשות הציבורית פועלת למען שירות הציבור עצמו ומשכך, ניתן לומר כי, המידע אותו מחזיקה הרשות הוא למעשה רכוש הציבור. על הרשות לבטא שקיפות אשר יש בה לחזק את אמון הציבור בפעילותה של הרשות. בתוך כך, קובע בית המשפט כי הזכות לקבלת מידע מאפשרת, הלכה למעשה, פיקוח וביקורת על רשויות השלטון.
בהתאם לאמור לעיל, בית המשפט קבע כי קיים אינטרס ציבורי בגילוין ובחשיפתן של ההתכתבויות, וכי אינטרס זה אף עולה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליתו ולפיכך הבקשה שהגישה בהתאם לחוק חופש המידע, התנועה למען איכות השלטון, אינה דווקנית ויש בה ביסוס משפטי צודק.