עריכה: עו”ד רותם ארביב-קופלניקוב, גב’ אלינור דוד
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים לפיו דחה באופן חלקי את עתירת מכון ויצמן למדע, לביטול חיובה בהיטל שטחים ציבוריים פתוחים, בטענה כי נגבה בניגוד לחוק העזר לרחובות (שטחים ציבוריים פתוחים) התשע”א-2010, שלא באופן סביר ותוך שקילת שיקולים זרים. בית המשפט קבע כי אין להפלות בין בעלי נכסים שונים לעניין מועד החיוב.
התשתית העובדתית בתמצית:
בית המשפט המחוזי במחוז מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דן בעתירה בעניין חיוב העותרת, מכון ויצמן למדע, בהיטל שצ”פ (שטחים ציבוריים פתוחים) על ידי המשיבה, היא עיריית רחובות.
העובדה המרכזית משוא פסק-הדין הינה כי עיריית רחובות הוציאה דרישת תשלום עבור נכסים שנבנו לפני תחילת חוק העזר. המכון טען טענות רבות, כאשר המרכזית בהן הינה כי אין לחייב בהיטל שצ”פ נכסים שנבנו לפני תחילת חוק העזר ונהנו משצ”פ עוד בטרם נכנס חוק העזר לתוקף, וכי העירייה נוהגת באפליה פסולה עת שולחת דרישות חיוב באופן יזום לעסקים ו/או גופים עתירי מקרקעין בעוד שלבעלי דירות הסמוכים למכון וויצמן, והנהנים מ-השצ”פ באותה מידה, לא נערכו דרישות כאמור.
בקצרה יוסבר כי היטל השצ”פ מהווה מקור מימון לעבודות תשתית של הרשות המקומית. בהתאם לשיטה, בעל הנכס הנהנה נדרש בתשלום היטל שסכומו נגזר משטח הנכס שבבעלותו ומשטח המגרש בו מצוי הנכס.
המכון טען כי דרישת התשלום נגועה בשיקולים זרים, והדבר מתבטא בכך שחיובי השטחים נעשו באופן סלקטיבי ביחס לעסקים גדולים אותם העירייה מחשיבה ככיס עמוק, ואילו נכסי מגורים הכלולים באזור ונהנים מהשצ”פ לא חויבו.
מנגד, טוענת העירייה כי על פי חוק העזר והפסיקה אירוע המקים חבות יזומה בהיטל שצ”פ מתרחש אף כאשר מתבצעות עובדות לשדרוג שצ”פ. לעניין הטענה כי החיוב נגוע באפליה פסולה, טענה העירייה כי יש לדחות טענה זו, שכן היא פועלת בהתאם לעיקרון השוויון המצוי בשיטה ההיטלית וכל בעלי הנכסים בתחומה מחויבים בהיטל באופן שווה.
בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבע כי מאחר וחוק העזר לא קבע כי תחולתו מוגבלת לבניה חדשה בלבד, הרי שגביה תעשה גם מנכסים ותיקים בהתקיים עילת חיוב, כך נקבע מספר פעמים בפסיקה שנדונה לאחרונה, לרבות בפני בית המשפט העליון. כמו כן, באשר לטענה כי שגתה העיריה כאשר לא כללה את מכון ויצמן במדגם קבע בית המשפט על פי שיטת ההיטל לא נדרשת זיקת מימון בין שיעור ההיטל לבין העלות המידית של התשתית הספציפית. כך גם, הדרישה לזיקת הנאה בין ביצוע עבודות התשתית לבין הנכס המחויב בהיטל לא מחמירה, ותספיק זיקה רופפת בלבד.
לעניין טענת האפליה קבע בית המשפט כי אכן מתקיימת אפליה לעניין מועד דרישת ההיטל מבעלי נכסי מגורים, אשר שונה ממועד הדרישה מבעלי נכסים עתירי שטח הנחשבים לכיס עמוק. כך, העירייה שלחה דרישות תשלום היטל שצ”פ באופן יזום כאשר קמה עילת החיוב, ולבעלי נכסי מגורים לא שלחה דבר. עם זאת, על אף שכאמור הוכחה טענת האפליה, קבע בית המשפט כי אין לבטל את דרישת התשלום, אלא על העירייה להעלות את הנושא בפני מועצת העירייה ולהחליט על מדיניות חיוב אחידה באשר למועד, כלפי כלל בעלי הנכסים.
חשיבותו של פסק הדין הינו בהתוויית עקרונות לגביית היטל שצ”פ, הצעיר מבין היטלי הפיתוח העירוניים. כמו כן, קביעתו של בית המשפט כי אין לערוך הבחנה בין מועד גביית ההיטל מעסקים גדולים בעלי כיס עמוק, לבין גבייתו מנכסי מגורים.
עת”מ (מרכז) 16085-09-16 מכון ויצמן למדע נ’ עיריית רחובות.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ואינו מחייב של הנושא.