עריכה: עו”ד רותם ארביב-קופלניקוב, מר ניצן לוי
בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, קיבל, באופן חלקי, ערעור ופסק כי יש להפחית שיעור היטל השבחה שנקבע על ידי שמאי מכריע.
במרכז הערעור עמדו שתי שאלות מרכזיות: הראשונה – מהו השימוש המיטבי של הנכס במצב הקודם. השנייה – האם יש להפחית משווי הנכס במצב הקודם, בשל הכללתו ברשימת מבנים לשימור.
נסיבות המקרה
ערעור על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה, בה אימצה ועדת הערר את עמדות השמאי המכריע שמונה בעניין, ודחתה את רוב טענות המערערת כי יש להפחית מהיטל השבחה שנקבע. במסגרת הערעור נתבקש לבטל את החלטתה של ועדת הערר ולהורות על תיקון שומת היטל ההשבחה.
בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי אין לקבל את עמדת המערערת כי השימוש המיטבי של הנכס במצב הקודם היה לדיור מוגן. כמו כן, קבע כי יש לראות “כמקשה אחת” את כל הליכי התכנון שבסופם נקבע מעמדו של הנכס כבניין לשימור, לרבות המגבלות החלות עליו בתכנית המתאר החדשה.
החלטה
הרכב השופטים קבע כי לא ניתן לקבל מצב דברים שבו המשיבה, הרשות המנהלית, זוכה להיטל השבחה גבוה יותר בשל “התעלמות” מציפיות השוק בשל פעולות תכנוניות עתידיות, והן בהיטל השבחה גבוה יותר, בשל ציפיות השוק ל”מטרד” על הנכס, בשל פעולות תכנוניות עתידיות. בהתאם לכך, הופחת כאמור היטל ההשבחה באופן המשקף את כלל המצב התכנוני החל.
עמ”נ 51214-09-17 פסגות גן בע”מ נ’ ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ואינו מחייב של הנושא.