עריכה: עו”ד רותם ארביב-קופלניקוב, מר ניצן לוי
בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כב’ השופטת י’ בלכר), נפסק כי מילוי תנאים להיתר בניה לאחר המועד שנקבע בדין (שנתיים) אינו מאריך את המועד שנקבע לכך בדין, וכי מועד שנקבע בדין אינו ניתן להארכה. עוד נפסק כי בנסיבות העניין, העותרת אף לא הצליחה להוכיח את התקיימות יסודות ‘הבטחת שלטונית’.
נסיבות המקרה
העותרת הגישה בקשה להיתר ל”שימוש חורג”, וניתנה לה החלטה לקבל את היתר הבניה בתנאים לשנה. בחלוף שנה, ולאחר שלא מולאו כל התנאים ובהתבסס על תקנה 20(א) לתקנות בקשה להיתר, הוארך תוקף ההחלטה בשנה אחת נוספת, משנה לשנתיים. בסיום תקופה זו, ולאחר שההחלטה ליתן היתר, פקעה מכוח הדין, הלכה למעשה, המשיכה העוררת במילוי התנאים וביקשה כי יופק לה היתר בניה. בין העותרת לראש העיר הוא אף יו”ר הוועדה המקומית נערכה פגישה אשר ע”פ העותרת בה השתכללו יסודות הבטחה מינהלית המחייבות את ראש העיר להאריך את תוקף ההחלטה וכפועל יוצא של הדברים אף להפיק היתר בניה לתחילת בניה בפועל. הבקשה להארכת תוקף ההחלטה פקעה ומכאן העתירה.
בית-המשפט לעניינים מינהליים פסק כי על מנת להכיר בהבטחה שלטונית תקפה יש להוכיח קיומם של חמישה תנאים מצטברים: הוכחת עצם מתן הבטחה ותוכנה, קיומה של הבטחה ברורה ומפורשת, כוונה ליתן הבטחה בעלת תוקף משפטי, ההבטחה ניתנה בסמכות וההבטחה בת ביצוע. עוד נקבע כי לא ניתן להאריך את ההחלטה ליתן היתר בניה פעם נוספת ומעבר לתקופת הזמן שנקבעה לכך בדין.
פסק הדין
בית-המשפט דחה את טענת העותרת כי ניתנה לה הבטחה שלטונית שמכוחה יש לתת לה היתר בנייה, אף שהעותרת מילאה אחר התנאים למתן ההיתר רק לאחר שחלפו שנתיים מאז ההחלטה לאשר מתן היתר. כמו כן, לא הוכחה קיומה של הבטחה שלטונית. משלא מולאו התנאים הנ”ל בתוך שנתיים ימים, הרי שתוקף ההחלטה פקע והיא בטלה לפי הוראות תקנה 20(א) לתקנות הרישוי.
עת”מ 5351-06-18 א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע”מ נ’ עיריית בת ים ואח
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ואינו מחייב של הנושא.