עריכה: עו”ד רותם ארביב-קופלניקוב, מר ניצן לוי
במשך שנים הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים נקטה במדיניות תכנונית מסוימת בעניין בקשות להיתר מכוח תמ”א 38 להריסה ובנייה מחדש. העוררת טענה כי מדיניות תכנונית חדשה זו אינה מהווה מכשיר ראוי לתכנון ומדיניות משתנה זו יוצרת אי וודאות בעניין בקשות להיתר מכוח תמ”א 38.
במרכז הערר עומדת שאלת חוקיות מדיניותה החדשה של הועדה המקומית לתכנון ולבניה בגבעתיים בעניין בקשות להיתר מכוח תמ”א 38, לאור צמצום מספר יחידות הדיור ושטחי הבניה בערר שבנדון. העוררת טענה שעל אף כי הבקשה הוגשה על בסיס תיק מידע שניתן לה כבר בשנת 2015, הרי שההחלטה בעניינה התבססה על מדיניות חדשה של הועדה המקומית, שהתקבלה רק מאוחר יותר, וכי מדיניות הועדה המקומית אינה מהווה מכשיר ראוי לתכנון.
חברי הוועדה קבעו כי אין מקום לקבל את הערר בעניין צמצום מספר יחידות הדיור ושטחי הבניה, בטענה כי הוועדה המקומית נוהגת זה זמן רב, לצמצם את מספר יחידות הדיור המתאשרות מכוח תמ”א 38. כמו כן, זכויות מכוח תמ”א 38 נתונות לשיקול דעת רחב, ואינן בגדר זכות מוקנית.
שינוי מדיניות בעניין בקשות מכוח תמ”א 38 בתדירות תכופה יכולה לעורר קושי, אולם שינוי במדיניות לאחר חלוף תקופה, הינה סבירה ולכן החלת המדיניות התכנונית העדכנית היא הנכונה.
ערר (ת”א) 1079-07-18 נ.י.גל מבטח יזמות נדל”ן בע”מ נ’ הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ואינו מחייב של הנושא.