עריכה: עו”ד רותם ארביב-קופלניקוב, מר ניצן לוי
רע”פ 3916/19 עיסאם רגבי נ’ מדינת ישראל – היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה
במסגרת פסק הדין נידונה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעפ”א 13339-09-18 מדינת ישראל נ’ עיסאם רגבי. ברקע הדברים הוצא כנגד המבקש צו הריסה מנהלי לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ”ה-1965, בגין ביצוע עבודה אסורה להכשרת קרקע וחפירת יסודות לבנייה. בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים קיבל את בקשת המבקש לביטול צו ההריסה, וקבע כי לא הוצא שלא כדין, וכי עבודות יישור הקרקע שבוצעו בשטח אינן טעונות היתר בנייה.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המשיבה וקבע כי תקנות התכנון והבניה, ובפרט הפטור המנוי בתקנה 5 לתקנות, לא חלות בנסיבות העניין. זאת, בהסתמך על רע”פ 7099/17 אוויסון בע”מ נ’ מדינת ישראל, במסגרתו נקבע כי דרושה תכנית מפורטת במקרקעין לצורך החלת תקנות הפטור. בנסיבות העניין נקבע כי מאחר שלא חלה על המקרקעין תכנית מפורטת, ומכיוון שתכנית המתאר המחוזית הרלוונטית קובעת כי ייעוד המקרקעין הוא ל-“אזור לפיתוח עירוני”, ממילא אין תחולה לתקנות הפטור.
בבקשה זו, טען המבקש כי בהתאם לתקנה 5 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע”ד-2014, הינו רשאי לבצע את העבודות נשוא צו ההריסה, ולבנות גדר אשר אינה עולה על 1.5 מטר מעל פני הקרקע בהתאם לאמור בתקנה 5(א)(1). עוד טען כי אין כל דרישה לקיומה של תכנית מפורטת לצורך עמידה בתנאי הפטור.
כבוד השופט י’ אלרון דחה את בקשת הערעור וקבע כי אין הבקשה מעלה כל סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. בנסיבות העניין נקבע כי עבודות ההכנה שבוצעו בקרקע נעשו ללא קיומה של תכנית פרטנית, ויש בהן כדי לסכל קיומה של תכנית.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ואינו מחייב של הנושא.