עריכה: עו”ד רותם ארביב-קופלניקוב, מר ניצן לוי
ע”א 4666-10-18 ת.מ. יוסף 2001 בע”מ נ’ ג. א. מהנדסי הצפון בע”מ ואח’
במסגרת פסק הדין נידון ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו אשר דחה תביעה כספית, שהגישה המערערת נגד המשיבות. במרכז פסק הדין עמדה שאלת תחולתו של ההסדר הקבוע בסעיף סעיף 203(א) לפקודת העיריות, הקובע כי קובע חוזה שיש בו התחייבות כספית לא יחייב את העירייה אלא אם כן חתמו עליו ראש העירייה והגזבר.
ברקע הדברים, המשיבה ביצעה עבור מועצה מקומית אלשאג’ור עבודות להנחת קו ביוב ראשי לתחנת השאיבה המצויה מזרחית לאלשאג’ור. העבודות בוצעו מכוח מכרז בו זכתה המשיבה ותמורתן אמורה להיות משולמת ממנהלת הביוב הארצית. נגד המשיבה נטען כי ביצעה עבודות שכללו סלילת דרך צפונית לחלקת אדמה השייכת לאדם פרטי. מנגד, המשיבה טענה כי ביצוע העבודות היה דחוף, שכן עבודות שביצע אדם פרטי בשטחו גרמו לקריסת קיר וגילויי קו ביוב, באופן שהיווה סכנה לתושבי האזור.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הערעור וקבע כי אין מקום במקרה זה לפרוץ את המסגרת החוקית הקבועה בסעיף 203 לפקודת העיריות, אשר קובעת בין היתר כי לקבלנים המתקשרים עם רשויות מקומיות חייב להיות ברור, שעליהם להקפיד על קבלת התחייבות חתומה כדין. סגן הנשיא, כבוד השופט יצחק כהן, גרס כי רק אם בתי המשפט יקפידו על כך, כי רק התחייבויות שנחתמו כדין תחייבנה את הרשויות המקומיות, יסייע הדבר לפעילותן התקינה והחוקית של הרשויות, ויימנע מצב בו ספקים ונותני שירותים לאחר שיספקו את הסחורה או יבצעו את העבודה, “יידפקו” על דלתות בית המשפט ויבקשו את סעדו.
בדעת רוב של כבוד השופט יצחק כהן והשופט אמיר טובי, הובהר כי סעיף 203 לפקודת העיריות קבע כלל, ובכדי לסטות מהכלל ולהפעיל את חריגיו, דרושה תשתית מתאימה ובעיקר תום לב והגינות. חריגים לכלל יופעלו בדרך כלל בזהירות ובמידתיות. במקרה זה דעת הרוב סברה כי אין הצדקה לסטות מהכלל ולהפעיל את חריגיו.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ואינו מחייב של הנושא.