עריכה: עו”ד עדי הדר,
עת”מ 40678-01-19 סמואל ואח’ נ’ עירית תל-אביב-יפו (כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט)
עיריית תל-אביב לא נעתרה לבקשת העותרים לרשום ארבעה שוכרים כמחזיקים בדירה שברחוב רופין בעיר, לצורך תשלומי הארנונה. הסיבה לכך היא, מאחר שלטענתה חוזה השכירות מכוחו ביקשו העותרים ללמד על “חילופי המחזיקים” בנכס, “אינו תקין”, וכי כדי לרשום את חילופי המחזיקים העירייה דרשה להעביר מסמכים נוספים המעידים על זהות בעלי הזכויות בנכס כיום.
העותרים סברו כי תשובת העירייה היא שרירותית, ניתנה בחוסר סמכות, לא סבירה ואינה מידתית, לכן עתרו לבית המשפט לביטולה.
מנגד טענה העירייה כי היא פועלת כרשות מנהלית סבירה, וכי היא אכן רושמת את המחזיק בארנונה על בסיס הודעות הנתמכות באסמכתאות. כשחוזה שכירות הוא האסמכתא, מתבקש כי ניתן יהיה להבין ממנו את זהות המשכיר והשוכר, ואת התאמת זהות המשכיר לפרטים של מי שרשאי להשכיר את הנכס – בין שהוא בעל זכויות בנכס ובין שיש לו הרשאה להשכיר את הנכס.
בענייננו, העירייה טענה כי לא ניתן לזהות מהחוזה שהוצג לה, כי בעל הזכות בדירה הוא שהשכיר אותה לשוכרים, או כי יש למשכיר הרשאה מהבעלים להשכיר אותה. החוזה על פניו נראה לה פגום, ולכן העירייה השהתה את רישום השוכרים עד שיוצגו לה מסמכים המצביעים בבירור על הקשר של השוכרים לנכס. העירייה הוסיפה כי גם אם קיבלה בעבר חוזי שכירות לצורך חילופי המחזיקים, אין להמשיך ולקבל את ההודעה כשעולים ספקות; וככל שטעתה בעבר, בוודאי שאין להנציח טעויות. העירייה הבהירה שהיא אינה מסרבת לרישום השוכרים, אלא מבקשת באופן לגיטימי פרטים נוספים שיאפשרו לה לרשום את השוכרים כמחזיקי הדירה.
הכרעת בית המשפט המחוזי (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) בתל אביב: בית המשפט ציין שבצד החשיבות לרישום עדכני בפנקסי העיריות, הקל המחוקק על הליכי הגבייה מטעמי יעילות, וככלל לא נדרשות העיריות לחקור ולבדוק את נכונות זהות המחזיקים. חובת עדכון הרישום בפנקס העיריות הוטלה על הפרט, ועליו להודיע לעירייה על שינוי בזהות המחזיק, בין כשהוא חדל להחזיק בנכס, ובין שהוא מוכר או משכיר את הנכס לאחר. יש מצבים שבהם תוטל חובה אקטיבית על העירייה לבדוק את זהות המחזיק בנכס, זאת בהצטבר נסיבות חריגות, ולרוב כשהובא לידיעת העירייה או שהיה עליה לדעת כי המצב בפועל שונה מהמצב ברישומיה.
במקרה הקונקרטי, בית המשפט הגיע למסקנה שהמסמכים שצורפו להודעת חילופי המחזיקים (הסכם שכירות וייפוי כוח) מגלים על פניו העדר התאמה למידע שיש בידי העירייה, ועל כן במצב שכזה העירייה רשאית לברר את הספקות שבידיה, כפי שעשתה.
בית המשפט קבע, שבהחלט מצופה מהעירייה לשאול שאלות ולבקש פרטים נוספים לגבי אי התאמות העולות בבירור מההודעה. ואף להפך, מקום בו ראתה הרשות כי קיימות נסיבות חריגות המעוררות ספקות, עליה להעמיק ולברר את הספקות הללו ולא ראוי כי תשחרר עצמה מהבירור גם אם אין לה חובה שבדין לחקור ולבדוק כל הודעה שנשלחת אליה. לאור כל האמור בפסק הדין, בית המשפט דחה את העתירה תוך חיוב העותרים בהוצאות.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ואינו מחייב של הנושא.