עריכה: עו”ד רותם ארביב-קופלניקוב, מר ניצן לוי
עמ”נ 10418-08-18 ברקול נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – חולון
במסגרת פסק הדין נידון ערעור על החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה (פיצוים והיטלי השבחה) אשר קבעה כי החלטה על תוספת שטחי שירות שנקבעה במליאת הוועדה המקומית בהתאם לתקנה 13 (ב) לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתוכניות ובהיתרים), התשנ”ב-1992 מהווה אירוע מס ויש לשלם בגינה היטל השבחה.
ברקע הדברים, המערער בהליך זה הגיש בקשה להיתר בניה על מגרש המיועד למבנה מסחרי. בהתאם לתכנית החלה, ניתן להקים על המגרש מבנה בן קומה אחת למסחר בניצול 30% ברוטו משטח המגרש. בעת מתן היתר הבניה אשר ניתן על-ידי הוועדה המקומית, הוציאה המשיבה למערער חיוב בהיטל השבחה, לרבות בגין תוספת שטחי השירות שהתווספו לסל זכויות הבניה בהחלטה שנעשתה בהתאם לסמכות הנתונה בתקנה 13 ב לתקנות חישוב שטחים. המערער השיג על שומה זו באמצעות שמאי מכריע. הוועדה המקומית הגישה לוועדת הערר ערר על שומתו של העורר, ובין היתר טענה כי נפלה טעות משפטית במסקנותיו של השמאי המכריע, שכן לפי פסק הדין של בית המשפט העליון ברע”א 8538/99 סמפלסט נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריית גת יש מקום לגבות היטל השבחה, שעה שהחלטת הוועדה המקומית הוסיפה שטחי שירות מכוח התקנות.
בית המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים דחה את הערעור וקבע כי הגישה המקובלת בהתאם לפסק דין סמפלסט היא, שהחלטת הוועדה במימוש סמכותה לפי התקנה, מהווה שינוי של התכנית החלה ולפיכך, בא הדבר בגדר פעולה תכנונית של אישור תוכנית שבתוספת וקם חיוב בהיטל השבחה. כמו כן, צוין כי אין זה המקום ואין זה ההליך לבטל בתקיפה עקיפה את תקנה 13 לתקנות חישוב שטחים.
כבוד השופטת י. בלכר, קבעה כי החיוב בהיטל השבחה בנסיבות של תוספת שטחי שירות לפי תקנה 13 (ב) עולה בקנה אחד עם העיקרון החלוקתי, שכן החלטת הוועדה היא פעולה תכנונית שמשביחה את הנכס. אין בכך משום יצירת ערפול וחוסר וודאות או כללים משפטיים קשים ליישום בגביית היטל ההשבחה.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ואינו מחייב של הנושא.