עת”מ 37945-05-19 י. לרר (הנדסה) בע”מ נ’ מועצה אזורית מגידו
נערך עי” עו”ד עדי הדר, שותף וראש תחום מיסוי מוניציפאלי במשרדנו
עניינה של העתירה בהיטל שטחים ציבוריים פתוחים (שצ”פ) שהוטל על ידי המועצה האזורית מגידו, מכח חוק עזר למגידו (שטחים ציבוריים פתוחים) התשע”ח – 2017.
לטענת העותרת, מול המגרש השייך לה ובגינו חויבה בהיטל, מצוי שצ”פ בשטח של כ- 15 דונם אשר טרם פותח, וכי יתר שטחי השצ”פ אשר לפי התב”ע מוגדרים כשטחי גינון צרים המקיפים את הפארק, אין להם כל זיקת הנאה למגרש של העותרת.
העותרת הפנתה לתשריט התב”ע ולחוות דעת מומחה מטעמה (לעניין קביעת התעריף להיטל) ועמדה על כך שמדובר בשטחי גינון מאוד צרים ורחוקים מהנכס אותו רכשה, כך שאין לחייבה בעלות הקמת שטחי שצ”פ רחוקים.
מנגד, לטענת המשיבה, הזיקה הנדרשת בין עלות פיתוח שצ”פ לבין טובת ההנאה של בעל הנכס, יכולה להיות גם רופפת ביותר. לטענת הרשות המקומית, זיקת ההנאה בהקשר של שצ”פ היא זיקה של איזון נזקים סביבתיים, קיום ריאות ירוקות בסמוך לנכסי העותרת ושיפור הנוף בסמוך למקום העבודה. זיקה זו אינה תלויה כלל בשאלה האם עובד אוכל בהפסקה שלו בשטח השצ”פ או עושה שימוש פיזי בשטח השצ”פ וכיו”ב.
בית המשפט המחוזי בנצרת (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים), קיבל את עמדת המשיבה, ובהסתמך על פסיקות דומות של בתי משפט מחוזיים אחרים, קבע כי ההכרה בשטחי גינון כצורך ב”ריאה ירוקה” בקרבת אזורי תעשיה, מקיימת את זיקת הנאה הנדרשת.
נקבע שאכן, אין חובה כי אותם שטחים ישמשו דווקא את בעלי הנכסים הגובלים בהם. די בכך שלאותם שטחי ציבור קיים ערך התורם לאותה “שכונה” בכללותה (במקרה דנן פארק התעשייה), על מנת שתקום חובת נשיאה בהיטל. בהיותם שטחי נוי וריאה ירוקה, מתקיימת הזיקה הנדרשת להטלת ההיטל.
טענות נוספות של העותרת בדבר הפליה ותעריף מופרז, נדחו אף הן.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ואינו מחייב של הנושא.