בג"ץ 280/21 האחים מאיה תמ"א 38 בע"מ נ' מועצת העיר פתח תקווה (פורסם בנבו, 25.02.2021)
מאת: עו"ד אורי הברמן ועו"ד דרור בן אבי
בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי: בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעתירה שעניינה התקנת חוק עזר או התעריפים הכלולים בו, בתנאי שהעתירה מתייחסת להליך במועצה ולא בטענות להליך האישור אצל השר.
פסק דין זה מפרש בהרחבה את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים והוא מדרגה נוספת ומשמעותית בהעברת הסמכויות המדורגת מהעליון לבתי המשפט לעניינים מנהליים.
מעת הקמתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בשנת 2000 אנו עדים להליך מורכב והדרגתי של העברת סמכויות מידיו של בג"ץ אל בית המשפט לעניינים מנהליים, שכן מטרתו העיקרית של בית משפט זה הינו בהקלת העומס המוטל על בג"ץ. על כן, בקרה על החלטות שונות של הרשויות השונות הועברו לסמכות בית המשפט המנהלי, אך נושא אחד היה ידוע כנושא המצוי מחוץ לתחום ונשמר בסמכות בג"ץ – בקרה על דבר חקיקה (למשל דרישה לביטולו של חוק, תקנה או חוק עזר). סייג זה קיבל ביטוי בצורת חקיקה בסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000.
ענייננו בעתירה המופנית כנגד חוקיותו וסבירותו של חוק עזר לפתח תקוה (סלילת רחובות), תשע"א-2011. לטענת העותרת התעריפים הקבועים בחוק העזר מבוססים על תחשיב שגוי ועל כן ועל כן נגבו ממנה כספים ביתר. משכך, טוענת העותרת כי יש לבטל תעריפים אלו ולעדכן תעריפים נכונים בהתאם.
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק הורה על סילוק העתירה על הסף, תוך כדי שהוא מפנה את העותרים לבית המשפט לעניינים מנהליים כסעד חלופי.
פסק הדין המפתיע שניתן על ידי כב' השופט פוגלמן, קובע כי בכל הנוגע לחוקי עזר יש לפרש סייג זה בצמצום רב, וכי הסמכות לדון בעתירה לביטולו של חוק עזר מחוסר סבירות נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא בג"ץ. השופט פוגלמן מעגן החלטתו זו באחד מסעיפי התוספת הראשונה לחוק המונה את הסמכויות של בית המשפט לעניינים מנהליים, ועל פיו בית המשפט המנהלי ידון בכל החלטה של רשות מקומית למעט החלטה בטעונה אישור שר הפנים ועניינה העיקרי הינו אישור זה. מכך מסיק השופט פוגלמן כי גם עתירה לביטולו של חוק עזר עירוני אשר עניינה אינו באישור החוק על ידי השר נתונה לבית המשפט המנהלי, תוך כדי שהוא אינו נותן משקל להוראות חוק הפרשנות אשר קובעות כי חוק עזר הינו שווה ערך לתקנה.
התכלית לקביעה זו הינה בתפיסה לפיה ניתן להעביר לסמכותו של בית המשפט המנהלי סוגיות שאינן רגישות ומורכבות. ישנו היגיון רב בתפיסה זו אך יש לומר כי אין זה ברור כלל כי סוגיה כגון זו אינה רגישה ומורכבת, שכן התערבות בשיקול דעתה של רשות מקומית עת קביעת תעריפי היטלים כרוכה במיליוני ואף מאות מיליוני שקלים, והחלטות בנושא זה יכולות להיות ברות השפעה גדולה מאוד על הקופה הציבורית.
יש להניח כי משקל רב ניתן בהחלטה זו להלכות מפיו של בית המשפט עליון בשנים באחרונות בסוגיית תקיפה עקיפה. בהתאם להלכות אלו, רק במקרים חריגים יתיר בית המשפט לתקוף החלטה שלטונית בכלים אזרחיים, לרוב בדרישה לסעד כספי. אחת מהלכות אלו הינה בפסק הדין שניתן בעניין אלפריח [ע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו, 06.03.2019)], ובו נקבע כי לא ניתן לתקוף תעריפי היטל בחוק עזר עירוני והתחשיב עליו הם מבוססים, בדרך של תובענה ייצוגית, שכן דרך המלך במקרה זה הינה בעתירה כאשר הסמכות הייתה נתונה עד כה לבג"ץ.
הלכות אלו בדבר תקיפה עקיפה המופנית כלפי חוקי עזר צפויות להפנות עותרים רבים לפתחו של בג"ץ, ולא מן הנמנע כי לעומס צפוי זה ניתן שיקול רב בהחלטתו של כב' השופט פוגלמן.