האם אירוע מסוג מלחמה יכול לספק הגנה מפני הפרות חוזה, במסגרת סעיפי "כוח עליון"? בהתאם לדוקטרינת הכוח העליון, צד המפר את ההסכם לא יהיה חייב בפיצויים, זמן שההפרה נבעה מנסיבות שלא ניתן היה לצפות או למנוע, מה שמכונה "סיכול", בהתאם לסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.
בכדי שההפרה לא תהא עילה לאכיפת חוזה, ותזכה בפיצויים, על הצד שהפר את החוזה לעמוד במספר תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו היעדר צפיות, היינו, היעדר הידיעה או היכולת לדעת במועד כריתת החוזה את הנסיבות המסכלות. התנאי השני, אי היכולת למנוע את הנסיבות המסכלות, כאשר המפר לא יכול היה למנוע את הנסיבות המסכלות ואת השפעתן. התנאי השלישי, מבקש לוודא כי קיום החוזה באותן נסיבות, בלתי צפויות, הינו בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים.
בבואנו לבחון את התנאי הראשון, בייחוד לאור העובדה שמדינת ישראל למודת מבצעים צבאיים רחבי היקף ומלמחות, עולה השאלה האם מבצעים צבאיים או מלחמות יכולים לעלות כדי אירוע שנסיבותיו לא היו ידועות ולא היה ניתן לצפותן מראש?
בית המשפט העליון, בשורה ארוכה של פסקי דין, קבע כי יש לפרש את המונח "סיכול" או "כוח עליון" כאירוע שההסתברות שיתרחש קטן עד כדי קלוש, ובתוך כך כמעט ורוקן מתוכן את דוקטרינת ה"סיכול" או "כוח עליון" בישראל, זמן שעסקינן באירועים מסוג מלחמה. הרציונל העומד מאחורי קביעות אלו אם כן, נובע מתוך החשש להפרות חוזיות בתואנה של פרוץ מלחמה, כפי שעשוי לאפשר סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).
כך למשל, בפסק דין ע"א 715/78 אריה כץ נ' נצחוני מזרחי בע"מ ואח', פ"ד לג, 639, אשר דן במקרה בו סוכל חוזה עקב פרוץ מלחמת יום הכיפורים, נקבע כי במדינת ישראל, כל עוד לא יושג שלום, על האדם הסביר לצפות פרוץ מלחמה, שעה שמתקשר בחוזה.
בימים קשים אלו, כאשר לא זו בלבד שמדינת ישראל מנהלת מלחמה למעלה משבעה חודשים, אלא גם שעשויה להיפתח מלחמה נוספת מהחזית הצפונית, רצוי לפתח מנגנונים אשר יספקו מענה למצבים בלתי צפויים, ובכלל זה למקרים כגון פרוץ מלחמה. כך למשל, הוספת סעיף "כוח עליון", אשר יאפשר הפרת חוזה מלאה או חלקית או לחילופין יחריג מחויבות חוזית כזו או אחרת, יספק מענה הולם למצבים בהם פורצת מלחמה בישראל ונסיבות החיים משתנות.