הדיירות המוגנת בישראל החלה לתת אותותיה עוד מימי השלטון הבריטי על ידי חקיקת חוקי עזר שהגבילו את כוחם של בעלי הנכסים. מאז ועד היום, חלו תמורות רבות בפקודות ובחוקים השונים שנחקקו אשר הותאמו לאופי החברה וקצב התפתחותה. כך למשל, בשנות ה-40, נקבעה הגבלה על גובה שכר הדירה שבעל נכס יכול היה לדרוש עבור השכרת דירת מגורים או חנות. הגבלה זו נשארה בעינה גם שנים לאחר מכן, חרף התנגדותם הנחרצת של בעלי הנכסים וזאת בעקבות עליה בקצב הביקוש בהשכרת נכסים לאחר מלחמת העולם השנייה. במקביל, ובשל הלחץ הציבורי האמור, אושרה תקרת שכירות בלתי מוגבלת עבור נכסים בשכירות קצרת טווח.
בשנות ה-70, נחקק חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשע"א-1972 (להלן: "החוק") שחל כיום. החוק מעניק זכויות שונות לדיירים במטרה למקסם את ביטחונם בנכס. בין המנגנונים השונים שקבועים בו, החוק מגן על הדיירים מפני פינוי על ידי צמצום העילות בהן ניתן לפנות דייר מוגן מנכס, וזאת בניגוד לדייר שאינו מוגן שנדרש להתפנות מיד בתום חוזה השכירות. עם זאת, ישנם מקרים בהם נדרש לפנות דייר מוגן למשל, בשל צורך בקרקע לבניית מגדל מגורים או צורך בשימוש במשאב הקרקע לצרכי ציבור.
במתחמים ישנים ברחבי המדינה, קיימים נכסים רבים המושכרים בדיירות מוגנת על ידי רמ"י והמנוהלים באמצעות חברת עמידר. בשנים האחרונות, כחלק מהליכי התחדשות הבניה בערים ומתוך רצון לתכנן מתחמים מודרניים במקום בניה "ישנה" שלרוב קודמת להקמת המדינה, מנוהלים הליכים שמטרתם היא לפנות את המתחמים הללו, על מנת שניתן יהיה לקדם בהם בניה מודרנית. עם זאת, פינוי דיירים מוגנים עשוי להיות רלוונטי גם בפרויקטים פרטיים של התחדשות עירונית, בהם ישנם נכסים המוחזקים ע"י דיירים מוגנים ולא ע"י הבעלים הרשום.
בשלב הראשון, מנסה הרשות לפעול לפינוי הדייר המוגן בהסכמה תחת מתווה פיצויי או מתן סידור חלופי. ודוק, במקרה של סירוב, ניתן לבצע את הפינוי חרף סירובו של הדייר וזאת במסגרת הליכים משפטיים המתבססים על סעיף 131 לחוק המתיר פינוי של דייר מוגן בנסיבות מסוימות, תוך פיצוי הדייר באמצעות העמדה של "סידור חלוף" לרשותו. הפסיקה העכשווית מסדירה את הסידור החליפי דנן, לרוב, במתן פיצוי כספי.
סעיף 131(8) לחוק קובע כך: "בעל הבית הוא המדינה או רשות מקומית, והמושכר דרוש לו לצורך ציבורי חיוני, ובעל הבית הודיע לדייר בכתב על נכונותו להעמיד לרשותו סידור חלוף". כלומר, במידה והמדינה או רשות מקומית נדרשת לפנות דייר מוגן, היא מחויבת לספק עבורו סידור חלופי או לפצותו בפיצוי כספי. סוגיית הסידור החלופי וגובה הפיצוי הכספי עלה לדיון בפסק דין ת"א 18298-01-16 גוזלן ואח' נ' ז'אן, במסגרת עילת הפינוי במופיעה בסעיף 131(10) שמתיר פינוי של דייר מוגן על ידי בעל הנכס במטרה להקמת נכס אחר או ביצוע תיקון יסודי. במקרה זה, הדייר סרב להצעת דיור חלופי ופוצה בסכום העומד על כ-60% משווי הנכס. בית המשפט קבע שחרף סירובו לקבלת דיור חלופי, גובה הפיצוי לא מאפשר לו לרכוש או להשכיר דירה חלופית הולמת. משכך, הוכרע שגובה הפיצוי הנדרש יהיה באופן שיאפשר לדייר המפונה להשיג דיור חלופי הולם.
משרדנו מייצג את עמידר, המשמשת כסוכנת של רשות מקרקעי ישראל לניהול נכסי רשות הפתוח ומטפלת, בין היתר, במתחמים שונים בהם פועלת הרשות לפנות דיירים מוגנים השוכרים נכסים בדיירות מוגנת, ביניהם לדוגמא, מתחם נס לגויים בתל אביב – יפו המפונה בימים אלו.