חוק פינוי בינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), תשס''ו-2006 נחקק במטרה להתמודד עם דיירים סרבנים המסרבים לעסקה כאשר רוב מיוחס של הדיירים כהגדרתו בחוק מסכימים לעסקה (להלן: ''החוק''). דייר סרבן הוא בעל דירה המתנגד לפרויקט פינוי בינוי (להלן: ''הדייר הסרבן''). החוק קובע סעדים בשל סירוב בלתי סביר של דייר לביצוע עסקת פינוי בינוי במתחם. כאמור, ניתן לטעון לסירוב בלתי סביר כאשר רוב מיוחס מכלל הדיירים בבניין מסכימים לעסקה ואילו ישנו מיעוט דיירים שמסרב לה. מיעוט זה יכול לעיתים לכלול רק דייר אחד אשר יהווה מכשול עבור כל הדיירים במתחם. הדיירים שמסכימים לעסקה יכולים להתאגד ולהגיש תביעה אזרחית כנגד הדייר הסרבן בגין הנזק שנגרם להם. ככל שמוגשת תביעה כנגד הדייר הסרבן, על בית-המשפט לשקול את סיבת הסירוב, נסיבות העסקה, הנזק העלול להיגרם לבעלי הדירות שהסכימו לעסקה וכושר פירעונו של בעל הדירה הסרבן.
כמו כן, החוק קובע רשימה של מקרים בהם סירוב ייחשב כסביר ומותר. דוגמאות לסירוב סביר יכולות להיות מקרים בהם בעל דירה מסרב לעסקה אם היא אינה מותאמת למגבלותיו, וככל שהיתה מותאמת הדירה הקיימת אינה עסקה כדאית כלכלית וככל שלא הוצעו לו מגורים חלופיים.
פסק-דין שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי לאחרונה מראה את היחס המחמיר של בית-המשפט כלפיי סרבנים בפרויקט פינוי בינוי, בו נקבע כי דיירים סרבנים יחויבו לשלם פיצויים לתובעים בגין נזקיהם, ככל שיעמדו על סירובם. זאת בהתבסס על החוק, שכן מדובר בפרויקט כדאי כלכלית עבור כלל הדיירים בפרויקט לרבות הנתבעים וכי סירוב הנתבעים הינו סירוב שאינו סביר בנסיבות העניין ואין כל סיבה או טעם ממשי לסירובם.
בנוסף, בכל הנוגע לתועלת הכלכלית של העסקה נקבע כי מדובר בעסקה כלכלית שכן הוצעו לסרבנים מגורים חלופיים הולמים, בטוחות הולמות, ערבות בנקאית על-פי חוק המכר (דירות) וכן ערבות להבטחת דמי שכירות.
כמו כן, התקיימו מספר רב של ניסיונות להגיע להסכמה לצורך חתימה על ההסכם וסירובם העיקש של הנתבעים מהווה סירוב בלתי סביר בשל השלבים המתקדמים של הפרויקט. דבר המאלץ את יתר הדיירים להמשיך להתגורר במבנים ישנים ורעועים שאינם בטיחותיים.
כתוצאה מכל האמור, נפסק כי הנתבעים ישלמו לתובעים פיצויים בגין נזקיהם ככל שיעמדו על סירובם.