ראשית זרעי המשפט המנהלי, המהווה אבן יסוד בניהול תקין של המדינה וכפי שאנו מכירים אותו, נעוצים עמוק בהיסטוריה העתיקה.
אם כי נהוג לחשוב כי תחילתו של הענף המנהלי, אחד מענפיו הצעירים של המשפט הציבורי, החל את צמיחתו בשלהי המאה ה-19, לאור עליית מדינת הרווחה והצורך המתגבר ברגולציה והסדרה של פעולות המדינה, למעשה, ניתן לראותו כבר בימי האימפריה הרומית (החל משנת 367 לפנה"ס) עם החוק הנקרא – "Lex Licinia Sextia". חוק אשר אפשר לאדם היושב בתפקיד ה"פראיטור" ("קונסול"), לשמש כשופט בעל סמכויות שיפוטיות ומנהליות כאחד. תפקידו כלל יישום חוקים, פיקוח על התנהלות השלטון ויישוב סכסוכים מנהליים.
כשני מילניומים לאחר מכן, עם התפשטות התיעוש והתחזקות המדינה המודרנית, מדינות כמו צרפת וגרמניה היו חלוצות בפיתוח דוקטרינות מנהליות. צרפת, עם הקמת מועצת המדינה ב-1799, נחשבת למובילה ביצירת מערכת משפטית נפרדת המיועדת לסוגיות מנהליות.
עם התקדמותה של הטכנולוגיה והשפעתה הגוברת על כלל תחומי החיים, עולה הצורך בהתאמת המשפט המנהלי למציאות המודרנית המשתנה. השימוש בטכנולוגיה בניהול מערכות שלטוניות ובקבלת החלטות צובר תאוצה, אך יחד עם זאת מעורר סוגיות משפטיות מורכבות. עניין המקבל משנה תוקף נוכח כניסתה של הבינה המלאכותית לחיינו – AI באופן אשר וודאי ישפיע ואף ישנה את הכלים בהם מערכות שלטוניות משתמשות וישתמשו בעתיד. השאלה המרכזית שעולה בהקשר זה היא כיצד ניתן לשלב כלים טכנולוגיים בצורה שתשמור על שקיפות, יעילות, ותהליכי צדק, שהינם מאבני הייסוד של המשפט המנהלי וזאת ללא פגיעה בזכויות האזרח?
אחד התחומים המרכזיים בהם באה לידי ביטוי השפעת הטכנולוגיה על המשפט המנהלי הוא תהליך קבלת ההחלטות. בינה מלאכותית (AI) מציעה אפשרויות חדשות לייעול תהליכים, במיוחד במצבים בהם על הרשויות לקבל החלטות מרובות בזמן קצר. שכן, מערכות AI עשויות לנתח כמויות עצומות של נתונים בזמן אמת ולספק החלטות מהירות ואפקטיביות.
אולם, אם כי נראה שהטכנולוגיה אכן מהווה תוספת יעילה להתנהלות הגופים השלטוניים, מתעוררות שאלות כבדות משקל הנוגעות לשקיפות התהליך, האופן בו מתקבלות החלטות והיכולת לערער על החלטות אלו.
נושא השקיפות מהווה מרכיב מהותי בניהול שלטוני תקין. כאשר מערכת מבוססת טכנולוגיה מקבלת החלטות מנהליות, האתגר המשמעותי ביותר יהיה לאפשר לציבור להבין כיצד המערכת פועלת. לכן, השקיפות נדרשת לא רק כלפי הפעולה הסופית אלא גם כלפי ההיגיון העומד מאחוריה – אילו פרמטרים נלקחו בחשבון ואילו משקלות ניתנו לכל אחד מהם. לא זו אף זו יש להדגיש בפני פקידי המערכות השלטוניות, כי שימוש בכלי הבינה המלאכותית הינו כלי עזר אך הוא אינו אמור להחליף באופן מלא את שיקול הדעת המנהלי של פקידי המערכות השלטוניות. כך, פקידי המערכות השלטוניות הם אלו שיצטרכו לבחון את הפרמטרים השונים שיוזנו למערכות הבינה המלאכותית, וכן לאפשר לציבור עצמו להבין את הפרמטרים המובילים להחלטה וכי אכן מתקיימת האפשרות לערער על כך.
יצוין כי חוסר שקיפות טכנולוגית עשוי ליצור חוסר אמון בין האזרח לממשל, ולהוביל להתנגדות גוברת לשימוש בטכנולוגיות חדשניות בתהליכים ממשלתיים, משכך מוצע כי כאשר מערכות שלטוניות בוחרות לעשות שימוש בטכנולוגיות חדשניות, הדבר ייעשו תוך הקפדה יתרה על היבט השקיפות ואופן קבלת ההחלטות.