לראשונה נקבע: עירייה רשאית לגבות דמי שימוש

בית המשפט המחוזי בב"ש דחה את עתירת מכבי אשקלון, שהתנגדה לתשלום מאות אלפי ש"ח בשנה עבור משחקיה ואימוניה: "דמי השימוש הם מחיר ולא תשלום חובה"

נושא גביית דמי שימוש מקבוצות ספורט בגין שימוש שהן עושות במגרשים ואצטדיונים שמעמידות לרשותן הרשויות המקומיות, הוא עניין שמעסיק כמעט כל קבוצה, אולם הוא מעולם לא נדון בבית המשפט ולא ניתנה בעניין פסק דין. עד לאחרונה כאשר בית המשפט המחוזי בבא שבע קבע, כי עירייה רשאית לגבות דמי שימוש על המגרש שהיא מעמידה לרשות קבוצה מסוימת.

במקרה הנדון מדובר על קבוצת הכדורגל של מכבי אשקלון המשחקת בליגה ב', אשר הגישה עתירה מנהלית נגד העירייה, בה התנגדה לתשלום דמי שימוש – בגובה מאות אלפי ש”ח בשנה – עבור אימונים ומשחקים שהיא מקיימת במתחם האיצטדיון העירוני בעיר ובמגרשים הסמוכים לו.

לאחר שהעירייה הודיעה לקבוצה על הפסקת השימוש במגרשים בשל אי תשלום עבור השימוש, הגישה הקבוצה עתירה בה טענה כי היא רשאית להמשיך להתאמן ולשחק באצטדיון ללא תשלום דמי שימוש, וכי לעירייה אין סמכות חוקית לגבות ממנה דמי שימוש.

לטענת מכבי אשקלון, מדובר בתשלום המחייב הסמכה מפורשת בחוק, ולא בתשלום עבור שירות. הקבוצה טענה, כי אין לה בחירה אמיתית היכן לקיים את פעילותה התחרותית, כי מדובר בגוף ציבורי ללא מטרות רווח, המקדם אינטרס ציבורי של ספורט ילדים ונוער, ולכן העירייה מחויבת להעניק לה תמיכה עקיפה בדרך של מתן אפשרות להשתמש באצטדיון ללא תשלום.

העירייה ביקשה לדחות את העתירה

העירייה, באמצעות עו"ד מיכל רומנו ברטהולץ ממשרד שרקון, בן-עמי, אשר ושות' CBA ביקשה לדחות את העתירה, בין היתר בטענה שהקבוצה חתמה על הסכם שבו התחייבה לשלם את דמי השימוש, אך לאחר מכן נמנעה מתשלום ובכך עשתה דין לעצמה.

עוד נטען, כי העירייה קיזזה את חובותיה מכספי התמיכות שקיבלה הקבוצה, אך גם לאחר הקיזוז נותר חוב משמעותי. בנוסף טענה העיריה, כי דמי השימוש נגבים מכוח סמכות העזר שלה. וכי גובה דמי השימוש נקבעו על בסיס חוות דעת שמאיות ומשקפים את עלויות הפעלת המגרשים.

"דמי השימוש הם מחיר"

בית המשפט המחוזי בב"ש (השופטת יעל רז לוי) דחה את העתירה וקבע, כי דמי השימוש הם "מחיר" ולא תשלום חובה. בית המשפט בחן את מבחן התמורה וקבע שקיימת זיקה ישירה ומיידית בין התשלום לבין הזכות להשתמש באצטדיון.

בנוסף, דמי השימוש נקבעו על בסיס חוות דעת שמאיות מקצועיות, והעותרת לא הציגה חוות דעת נגדית שמוכיחה כי הסכומים בלתי סבירים. עוד קבע בית המשפט כי גביית דמי שימוש משקפת את האינטרס הציבורי במימון תחזוקת המגרשים על ידי מי שעושה בהם שימוש ולא על ידי הציבור בכללותו.

"לא הוכח שרק קבוצות תחרותיות רשאיות להשתמש באצטדיון או שהעותרת נטולת כל חלופה", נכתב בפסק הדין. בית המשפט אף קבע שניהול אצטדיון כדורגל הוא שירות הדומה יותר לפעילות מסחרית מאשר לשירות שלטוני.