חוק האריזות - שינויים בהרגלי הצריכה

החוק להסדרת הטיפול באריזות, תשע”א- 2011 (להלן: “חוק האריזות“) אשר נכנס לתוקפו לפני מעט פחות משנה, הנו אחד מדברי החקיקה המשמעותיים ביותר שנחקקו בישראל בתחום הפסולת מאז ומעולם. יישומו של חוק האריזות צפוי לשנות בחודשים הקרובים את אופן פינוי ואיסוף הפסולת במאות רשויות מקומיות ברחבי הארץ.

מהו חוק האריזות?

מטרתו של חוק האריזות הינה צמצום כמות פסולת האריזות, מניעת הטמנתה והקטנת השפעותיה השליליות על הסביבה.

לשם כך, מטיל חוק האריזות את מירב האחריות בקשר לטיפול בפסולת אריזות על היצרנים והיבואנים של מוצרים ארוזים ומאמץ בכך את המדיניות המשפטית שהותוותה בדירקטיבת האריזות של האיחוד האירופי משנת 1994 הידועה כמדיניות ‘אחריות יצרן מורחבת’. בטווח הרחוק, שעוד אינו נראה לעין, אמורים היצרנים והיבואנים להקטין את נפחי האריזות של מוצריהם ובכך לצמצם, באופן משמעותי, את כמות הפסולת המושלכת על ידי הצרכנים.

על אף שהחוק נכנס לתוקפו עוד בראשית שנת 2011, יישומו נעשה בעצלתיים עקב שורת סיבות  וגורמים ועיקר יישומו צפוי להתרחש ממש בימים אלו.

שלבי יישום חוק האריזות

בשלב הראשון, אשר החל רק לפני מספר חודשים וזאת כבר לאחר כניסת החוק לתוקפו, הושלמו הליכי ההכרה הפורמאליים ב- “גוף המוכר” שהוקם על ידי היצרנים והיבואנים לשם איסוף, פינוי ומחזור פסולת האריזות.

“הגוף המוכר”, תאגיד מחזור יצרנים בישראל או בקיצור ת.מ.י.ר., נערך לשם יישום החוק והתקשר בחוזים עם היצרנים והיבואנים המייצרים ומייבאים את עיקר פסולת האריזות בישראל.

באמצעות הגוף המוכר והגופים עימם יתקשר הגוף המוכר, אמורה להתבצע עיקר הפעילות בה עוסק החוק והיא איסוף, פינוי ומחזור פסולת האריזות.

השלב הבא, שמתחיל בימים אלו, הוא השלב בו נכנסות הרשויות המקומיות למשחק ובו יש להן תפקיד מרכזי:

חוק האריזות מחייב את הרשויות לשני נושאים מרכזיים: האחד, להתקשר בהסכמים משפטיים עם הגוף המוכר והשני, לקבוע הסדרים להפרדת הפסולת בתוך תחומי הרשות.

כיצד על הרשויות להיערך לחוק האריזות

על הרשות לבחור באחד מתוך שלושה הסדרי הפרדה מוצעים בתחומי הרשות. לפי ההסדר הראשון, תתבצע הפרדה לשני זרמים – זרם “יבש” הכולל פסולת אריזות וזרם “רטוב” של פסולת ביולוגית; לפי ההסדר השני, תופרד הפסולת לשלושה זרמים- פסולת אריזות, פסולת ביולוגית ופסולת אחרת;

לפי ההסדר השלישי, תופרד הפסולת במקור לפסולת אריזות ולפסולת מעורבת;

על כל רשות לערוך את שיקוליה באשר לבחירת הסדר ההפרדה הרצוי לה בהתאם למכלול הנסיבות המאפיינות כל רשות ורשות, כגון גודל הרשות, כמות האוכלוסייה, כמות המתקנים הקיימים, כמות הפסולת שבה ומאפיינים רבים ונוספים שיש בהם להשפיע על אופי וטיב ההתקשרות המשפטית עם הגוף המוכר.

איסוף הפסולת ופינויה הנו אמור לשנות חלק מהתשתית המוצבת כיום ברשויות המקומיות ולהביא להצבת מיכלי אצירה נוספים על אלו הקיימים. לחילופין, עשויה הרשות המקומית להביא להקמתם של מרכזי מחזור פסולת או להגדלתם של אלו הקיימים. היבט חשוב נוסף של חוק האריזות נוגע לתדמיתה של הרשות המקומית, נכונותה לפעול למען איכות הסביבה והאופן בו התושבים רואים את המקום בו הם מתגוררים. יש שיאמרו אף כי רשות מקומית אשר דואגת להסדרי הפרדת פסולת מתקדמים ו”ירוקים” מעלה את איכות החיים של תושביה.

המקל והגזר

חוק האריזות כולל מגוון סמכויות פיקוח ואכיפה המוכנות להפעלה כנגד היצרנים והיבואנים, אולם גם כנגד הרשויות המקומיות שלא יעמדו במחויבויותיהם. במסגרת סמכויות אלו, בסמכות המשרד להגנת הסביבה להטיל קנסות פליליים וכן עיצומים כספיים בסכומים של כ- 500,000 ₪. בנוסף, כולל חוק האריזות הוראות הנוגעות לאחריות נושאי משרה ברשות, המחייבת את נושא המשרה לפקח ולעשות ככל שניתן למניעת ביצוע עבירות בניגוד לחוק. מעבר לכך שחוק האריזות מחייב את הרשות להתקשר בהסכם כאמור וטומן בחובו סנקציות חמורות, טמונה בו הזדמנות של ממש לרווח וחסכון כלכלי מצידה של הרשות, תוך כדי תרומה לאיכות הסביבה.